מחלת הפרקינסון

קבוצות הסיכון

הגורמים למחלת הפרקינסון

סימפטומים של מחלת הפרקינסון

• קשיות שרירים- טונוס השרירים עולה, ולכן ישנו קושי בביצוע תנועות כגון קשירת שרוכים וכפתור. בנוסף, הידיים אינן נוטות לנוע מצד לצד תוך כדי הליכה.

• רעד- רעד אופייני בזמן מנוחה בידיים ובאצבעות, שאינו קיים בזמן תנועה. הרעד מתגבר בזמן סערת רגשות.

הסימפטומים נוטים להחמיר עם הזמן, אך מהירות ההידרדרות משתנה מאדם לאדם. זה עשוי לקחת מספר שנים עד שהמחלה מתחילה להשפיע באופן ניכר על אורח חיי החולה, ולעיתים היא באה לידי ביטוי רק בצד אחד של הגוף בתחילה.
סימפטומים נוספים היכולים להופיע הם עייפות, פנים חסרות הבעה, קשיי כתיבה ויציבה, איטיות דיבור וקשיי בליעה.

אבחון פרקינסון

אין בדיקה המאבחנת את מחלת הפרקינסון. האבחון מבוסס על עדות לסימפטומים העיקריים הנ"ל. בשלבים המוקדמים של המחלה, כאשר הסימפטומים הינם קלים, הרופא יתקשה לאבחן בוודאות אדם כחולה בפרקינסון.
ישנם מצבים היכולים להיראות כסימפטומים של המחלה, כאשר למעשה הם לא- מצבים פרקינסוניסטיים. כך לדוגמא, ישנם סמים מסוימים היכולים להביא לתופעות לואי דומות, כמו גם הפרעות מוחיות שונות. לכן, בן אדם בעל סימפטומים של פרקינסון מופנה למומחה ע"מ לוודא כי אכן מדובר בפרקינסון ולא בהפרעה אחרת.

דמנציה ומחלת הפרקינסון

כאמור, האיזורים הנפגעים במח במחלה הם איזורים השולטים על תנועה ולא על יכולות קוגנטיביות. ולמרות זאת, אנשים החולים במחלה, במיוחד החולים המבוגרים בהם, הינם בסיכון גבוה לפתח דמנציה. אולם, ניתן להתייחס לדמנציה כתופעת לוואי של ההדרדרות הבריאותית הכללית שחלה בגילאים המתקדמים.

פרקינסון - הטיפול במחלה

עד לאחרונה פרקינסון הייתה מחלה ללא מרפא, כאשר שום טיפול לא מנע את התקדמות המחלה אלא טיפל בתסמינים בלבד. חברת טבע הישראלית דיווחה כי פיתחה תרופה אשר מצליחה להאט את הידרדרות המחלה -

אזילקט - Azilect

אזילקט הינה התרופה היחידה הקיימת כיום אשר מצליחה להאט את הידרדרות מחלת הפרקינסון ומצליחה להגן על תאי העצב המייצרים דופמין. במחקר שנערך על ידי חברת טבע התברר כי התרופה משפיעה על קצב התפתחות המחלה, תפקוד מנטלי של החולה, רמת התפקוד - יומיומי ומוטורי וכל זאת לאורך זמן.

טיפולים אחרים

 הטיפולים התרופתיים האחרים במחלה מטרתם בעיקר להקל על הסימפטומים.
בתחילה יתכן כי החולה כלל לא יזדקק לטיפול תרופתי, אלא יהיה נתון לביקורת מומחה ע"מ לעקוב אחר התקדמות המחלה. רק לאחר שהסימפטומים יחלו להשפיע על אורח החיים של המטופל, יחל הטיפול. הטיפול יהיה הן תרופתי והן פיזיותרפי. במקרים מסוימים מתבצע אף ניתוח.

התרופות העיקריות המשמשות להקלת הסימפטומים הינן;
1. Levodopa - זו התרופה העיקרית והנפוצה ביותר, המקלה על סימפטומי רוב החולים במחלה באמצעות העלאת ריכוז הדופמין. מינון התרופה עולה ככל השסימפטומים מתגברים. לבדופה משולבת תמיד עם תרופה נוספת, המונעת ממנה להפוך לדופמין במחזור הדם, כך שתופעות הלואי מוקטנות ויותר דופמין מגיע למח במקום להתפזר בגוף. היא תרופה כה יעילה עד שישנם אנשים השוכחים כי הם חולים בפרקינסון, אולם היא אינה מרפאת את המחלה. אמנם לבדופה יכולה להפחית את הסימפטומים, אך היא אינה יכולה להחליף תאי עצב אבודים ואינה יכולה לעצור את התקדמות המחלה. תופעות הלוואי השכיחות ביותר הן בחילות, הקאות, לחץ דם נמוך, תנועות בלתי-רצוניות וחוסר-מנוחה.
2. אגוניסטים של דופמין- אלו הן תרופות הפועלות על אותם רצפטורים כמו דופמין, כך שהן למעשה מהוות תחליף לדופמין. שלא כמו דופמין, הן אינן צריכות לעבור אקטוב בגוף. ישנם כמה סוגים של תרופות כאלו, למשל- apomorphine, bromocriptine, cabergoline, lisuride, pergolide pramipexole ו ropinirole-. תופעות לוואי אפשריות דומות לתופעות הלוואי בנטילת הלבדופה. אך בניגוד ללבדופה, התופעות נוטות להיעלם כעבור כמה ימים או שבועות. עם זאת, האגוניסטים אינם כה יעילים בהעלמת התסמינים כמו הלבדופה. עד עתה התרופה היתה משמשת בעיקר כגיבוי בחולים מתקדמים בהם הלבדופה לבדה כבר אינה השפיעה. למרות זאת, לאחרונה משתמשים בתרופות אלו גם כתרופות 'המערך הראשון', מכיוון שלטווח הארוך אנשים המטופלים בהן הינם בעלי סיכון פחות לפתח תופעות לוואי. רוב החולים יטלו לבדופה בסופו של דבר, אך בנטילת תחליפי דופמין בתחילה, מועד נטילת הלבדופה נדחה בחודשים ואף בשנים.
3. Monoamine oxidase-B inhibitors- תרופות אלו הינן סוג נוסף של תחליפים של לבדופה לשלביה הראשוניים של מחלת הפרקינסון. תרופות אלו חוסמות את ההשפעה של כימיקלים במח הקרויים מונואמין אוקסיד B, המשתתפים בפירוק לבדופה ודופמין, וכך השפעת האחרונים נמשכת לזמן רב יותר. גם כאן, רוב חולים יצרכו לבדופין בסופו של דבר, אך נטילת תרופה זו תעכב את הצורך בלבדופין בחודשים או שנים.
מחקרים רבים נעשים בנושא מחלת הפרקינסון. מטרה אחת למחקר למשל היא למצא תרופה שתמנע את הנזק לתאי הסבסטנסיה ניגרה, במקום לפטל רק בסימפטומי המחלה. למשל- מחקרים מסוימים הראו כי ויטמינים מסוימים (כמו למשל קו-אנזים Q10) וחומרים כימיים אחרים, יכולים להיות בעלי השפעה מאיטה כלשהי על הופעת הנזקים המוחיים. מחקרים נוספים ממשיכים להתבצע , במטרה להביא מרפא למחלה התוקפת אנשים כה רבים.

מאמר זה אינו מהווה ייעוץ רפואי או מחליף יעוץ רפואי ונועד למידע כללי בלבד