פתרונות דיור לגיל הזהב – יתרונות וחסרונות
ההגעה לגיל הזהב טומנת בחובה התמודדות עם קשיים שונים ומציאות משתנה. מבוגרים רבים ובני משפחתם מתחבטים בשאלת פתרון הדיור של יקיריהם. הבחירה אינה פשוטה ותלויה בגורמים רבים, כגון מצבו הבריאותי של הפרט, אורח החיים שהיה מורגל אליו, מצבו הכלכלי ושאיפותיו החברתיים. מההיבט החברתי קיים שוני בהזדמנויות שפתרונות הדיור לגיל הזהב מספקים.
הישארות בבית
השהייה בבית, שלעיתים כלולה בקבלת עובד סיעוד, הינה פתרון שקשישים רבים נוטים להעדיף. בית הקשיש הינו על פי הרגשתו המרחב הבטוח שלו, המקום בו הוא מורגל לשהות, בו קל יותר לארח כפי שתמיד עשה ולהזמין אליו חברי משפחה רבים מבני גיל הזהב מעדיפים לעשות מעיין דיור מוגן בבית, מאשר לפנות לפתרונות דיור אחרים. כמו כן שהותו של עובד סיעודבבית לעיתים רבות הופכת להזדמנות חברתית בה נוצר קשר ממשי בין הקשיש לבין העובד.
לעומת זאת, השהייה בבית לא מאפשרת מפגש עם אנשים חדשים, היכרויות חדשות ואינטראקציות עם אנשים שונים הן כמעט נדירות. במקרים רבים חברי המשפחה נוטים לבקר לעיתים די רחוקות והקשיש נמצא ברובו המוחלט של היום לבדו לחלוטין.
דיור מוגן
לעומת השהייה בבית, לרכישת דירה בדיור מוגן יתרונות וחסרונות שונים מעט. הקשישים שיכולים לשאת בנטל הכלכלי של רכישת הדירות היקרות בסוג דיור שכזה, מקבלים מגוון רחב של שירותים. לעומת הקשישים ששוהים בביתם, הם לא תלויים בחסדם של עובד הסיעוד או משפחתם בלבד.
הם נהנים ממגוון רחב של שירותים, וכמו כן חווים בחיי היום יום שלהם אינטראקציות שונות עם אנשי צוות הדואגים לניקיון, שמירה וחדר האוכל. כמו כן העובדה כי הקשישים רוכשים דירה, קיימת תחושה של עצמאות שלעיתים מאפשרת הרגשה נעימה יותר באירוח של מכרים וחברי משפחה.
בנוסף, בניגוד לקשישים החיים בביתם, בעלי הדירות בדיור המוגן חיים בקרבתם של קשישים נוספים המתגוררים גם הם בדיור זה, דבר המסייע להם לשמור ולפתח מסגרת חברתית ומערכות יחסים שונות עם קבוצת השווים. בנוסף קיימים מרכזי דיור מוגן אשר מספקים חוגים שונים לקשישים ופעילות חברתית במידת מה. עם כל זאת, העובדה כי כל קשיש חי בדירה משלו וחש עצמאות יחסית ונפרדות, גורמת לכך כי הקשיש נמצא בסופו של יום די לבדו.
יתר על כך, אין במקומות שכאלה תחושת אחריות חברתית ייחודית ודאגה ייחודית לצרכיו של האחר. אין תשומת לב על נושאים חברתיים ופעילויות בהם כולם לוקחים חלק, ובמידה והקשיש נמצא במצוקה נפשית או בקשיי הסתגלות למקום או לשינויים המתרחשים בחייו – לא קיים מערך תמיכה אינטנסיבי המספק מענה לצרכיו הרגשיים של הקשיש אלא אם הוא מבקש התייחסות שכזו באופן מפורש ופעיל.
בית אבות
הפתרון השלישי אם כך הוא המעבר לבית אבות. השיקולים במעבר לבית אבות הם רבים. החיים בבית אבות הם הקיבוציים ביותר מהבחינה החברתית. השיתופיות והאחווה המורגשת בבית האבות הינה ייחודית למסגרת דיור שכזו. בעוד שהחיים בדיור מוגן מאופיינים בעצמאות ונבדלות של אנשים זה מזה, החיים בבית אבות הינם חיים חברתיים הרבה יותר. במקרים רבים המצב הבריאותי של הקשיש הינו שונה בקרב האוכלוסייה החיה בדיוק מוגן וזו החיה בבתי אבות.
בבית אבות רמת העצמאות של הקשיש נמוכה יותר, והוא לרוב צורך שירותים טיפוליים יותר מאשר החיים בדיור מוגן. הדבר משפיע כמובן גם על מספר המפגשים של הקשיש עם אנשים המודעים למצבו, למצב רוחו ולתחושותיו. כמובן שהדבר גם מאפשר לקשיש למצוא שותפים רבים יותר לשיח וחברה, שכן לקשישים סדר יום מובנה יותר וכולל סיטואציות חברתיות שכיחות יותר.
העובדה כי הקשישים חיים ביחד, ברמת חיים זהה ולא בבתים נפרדים השונים זה מזה, ויש להם זמן מוקדש לחברות הינה משמעותית. לעומת זאת, ניתן לשער כי הרצון לארח קרובים או מכרים ותיקים יורד בשל העובדה כי לא קיים מרחב פרטי וייחודי לכל קשיש.
להרחבה: בית אבות או דיור מוגן
