תלות בין מטפל למטופל
טופל סיעודי הוא מי שלא מסוגל לדאוג לצרכיו היומיומיים ונאלץ להיעזר לשם כך במישהו אחר. אותו מטפל יכול להיות מטפל חיצוני – ישראלי או עובד זר, או בן משפחה – מטפל עיקרי (בדרך כלל בן זוג או אחד הילדים), או בני משפחה המתחלפים ביניהם בטיפול.
לא משנה מיהו המטפל ומה רמת הקרבה שלו למטופל – נושא כאוב אצל כמעט כל מטופל הנעזר בשירותי סיעוד הוא הוויתור על העצמאות והתלות הנוצרת באדם המטפל. מהי אותה תלות? כיצד היא משפיעה על המטופל? ואילו יחסים היא יוצרת?
יחסים חד כיווניים
היחסים בין מטופל סיעודי למטפל שלו הם לכאורה חד כיווניים: רק המטופל נזקק למטפל ורק המטפל הוא בעל היכולת לעזור. המטפל נדרש לענות לכל צרכיו של המטופל, בכל עת שיבקש. לכאורה הוא מוותר על אישיותו בזמן שהוא עומד לרשות המטופל. אבל האם זה באמת כך?
מעניין לחשוב בהקשר זה על יחסי טיפול אחרים, אלה שקיימים בין פסיכולוג לבין הפציינט שלו. כשפרויד יצר את הפסיכואנליזה, הוא טען שהמטפל צריך להיות "לוח חלק", שהמטופל לא יודע עליו דבר, כדי שהלה יוכל להשליך עליו את כל הפנטזיות והחרדות שלו.
פרויד האמין שהמטפל לא צריך להיות שותף פעיל בטיפול אלא להיות מעין משקיף מהצד שמפרש את אישיותו של המטופל. תלמידיו הלכו בעקבותיו ודרשו מהמטפלים להיות מכווננים אך ורק לצרכי המטופל. עם השנים השתנתה התפיסה וכיום גישה רווחת היא "פסיכולוגיה של שני אנשים", שמאמינה כי המטפל לא יכול שלא להביא את דעותיו ותפיסותיו לטיפול- המטפל והמטופל יוצרים יחד את הטיפול.
ונחזור ליחסי התלות במצב סיעודי: נראה כי אי אפשר להתעלם ממה שמביאים שני הצדדים ליחסים. המטופל הסיעודי מתקשה לעתים להסתגל למטפל כיוון שהוא מצפה שהכל יישאר בדיוק כפי שהיה לפני כן.
אבל גם המטפל הוא אדם עם עולם משלו, וכשהוא נכנס לבית המטופל הוא מביא איתו מהמנהגים שלו, השפה שלו, התרבות שלו… הדבר בולט עוד יותר כמשדובר בעובד זר, אשר חווה בעצמו קושי רב בפרידה מהמשפחה. כך נפגשים שני אנשים בודדים בבית אחד- ולפעמים הם מוצאים נחמה רבה זה בזה.
מטפל זר בבית
אבל לא תמיד נוצרת אידיליה בין המטפל למטופל. המטופל הסיעודי חווה לעתים משבר סביב קבלת מטפל לביתו, ואפילו זה בן משפחה. הרבה פעמים קשה למטופל לקבל שינויים, ולו הקלים ביותר באורח החיים, והוא מגיב למטפל בחוסר סבלנות ואפילו בתוקפנות.
כדאי להכין את הקשיש לקבלת מטפל ולדבר איתו על חששותיו באופן פתוח וכן. בתקופה הראשונה לקבלת מטפל שאינו מקרב המשפחה חשוב שבני המשפחה יבדקו גם עם הקשיש וגם עם המטפל האם הם שבעי רצון ומרגישים בנוח. אם עולות בעיות, אפשר להתערב בעדינות ולנסות למצוא פשרה שמקובלת על שני הצדדים.
אובדן עצמאות של הקשיש
אובדן העצמאות של הקשיש והתלות במטפל יכול לפגוע בבטחונו העצמי ולהביא לדכאון של ממש. צריך לזכור שגם אם קשיש הפך למטופל סיעודי בגלל מחלה או קושי פיזי אחר, אין זה אומר שהוא לא כשיר לקבל החלטות ולדאוג לעצמו. אפילו אם הוא נפגע מנטלית, למשל בעקבות אלצהיימר, צריך להשאיר לו את מידת השליטה האפשרית בחייו.
רצוי שהמטפל יתייעץ עם המטופל לגבי סדר היום, הארוחות, המקלחת, הביגוד ועוד. באופן כללי, חשוב לדבר עם המטופל על גבולות הטיפול הרצוי כדי שהמטופל לא יחוש שנפגע כבודו העצמי, בעיקר כשמדובר בתחומים אינטימיים כמו רחצה או שירותים. בסופו של דבר, כמו בכל תחום בחיים, גם ביחסי טיפול דיאלוג אמיתי הוא המפתח לרב הבעיות והקשיים.
