בית אבות לחולי אלצהיימר

אלצהיימר היא מחלה ניוונית של המח, שנחשבת לסיבה השכיחה ביותר לדמנציה(שיטיון) בקרב קשישים. האלצהיימר היא מחלה פרוגרסיבית, כלומר הסימפטומים שלה מתעצמים ומתרבים עם חלוף הזמן, ובעוד שבשלבים הראשונים של המחלה החולה מסוגל לטפל בעצמו ברמה מסויימת, ככל שהמחלה מתקדמת כך הוא זקוק ליותר ויותר עזרה בתפקוד היומיומי.

בשלבים הקשים של המחלה, החולה לא מסוגל לדאוג לעצמו בכלל וזקוק למטפל שיעזור לו בכל דבר. מכיוון שתאי המח הם הנפגעים העיקריים במחלה, ותאים אלה אינם מסוגלים לשקם את עצמם או להתחדש, האלצהיימר היא מחלה סופנית וחשוכת מרפא.
דמנציה הנגרמת מאלצהיימר מובילה בדרך כלל להגדרה משפטית של החולה כתשוש נפש. משמעותה של הגדרה זו היא שלחולה ממונה אפוטרופוס האחראי לדאוג לכל צרכיו, ולקבל עבורו את כל ההחלטות המשפטיות והיומיומיות.

כאשר המחלה פורצת בעוד הקשיש מתגורר בביתו, בדרך כלל בני משפחתו הם הראשונים לקחת אחריות ולטפל בחולה – לעיתים בעזרת עובד סיעודי. אך הנטל על בני המשפחה הולך וגובר עם התקדמות המחלה.

לעיתים בקצב מהיר ביותר, החולה זקוק להשגחה רצופה, ולעזרה בכל דבר. אחד הפתרונות הנפוצים העומדים בפני משפחות במצב עצוב זה, הוא אישפוז החולה בבית אבות אשר קיימת בו מחלקת תשושי נפש או מחלקה סיעודית, המיועדת לטיפול בחולי אלצהיימר או סוגים אחרים של דמנציה.

על מנת לפתוח בית אבות לתשושי נפש, ולקבל קשישים חולי אלצהיימר, חייב בית האבות לקבל רשיון מיוחד ממשרד הבריאות, ולהעמיד לרשות הדיירים מענה רפואי 24 שעות ביממה על ידי אחיות, רופאים, פיזיותרפיסטים ועוד.

בנוסף, החולה מקבל עזרה קבועה בפעולות יומיומיות אותן אינו יכול עוד לבצע בעצמו כגון בישול ואכילה, מקלחת, עשיית צרכים וכדומה.

בית אבות לחולי אלצהיימר מעניק את המענה המתאים ביותר לסימפטומים המאפיינים את מחלת האלצהיימר. בתום בחירת בית האבות, מתיישבים הצדדים לחתימה על הסכם עם בית אבות, המכיל סעיפים, כגון תעריפים, תנאים וכן פיקוח על בית האבות.

מחלקה סיעודית או מחלקת תשושי נפש?

במקרים רבים חולי אלצהיימר מוגדרים כסיעודיים – המחלה פוגעת בתפקוד המוטורי ובשליטה על הסוגרים. כאשר חולה אלצהיימר הוא גם סיעודי – ניתן לאשפזו במחלקה סיעודית מאחר והוא מרותק למיטה / כסא גלגלים ואינו יכול להזיק לעצמו או לברוח. קיימות מחלקות מיוחדות לחולי אלצהיימר סיעודיים.

התייחסות בית אבות לחולי אלצהיימר – תשושי נפש

אובדן זיכרון:

חולי אלצהיימר שוכחים לעיתים תכופות ביותר, החל בשמות ופרצופים, וכלה בפעילויות שגרתיות שנהגו לעשות באופן קבוע לפני פרוץ המחלה. מחלקה סיעודית בבית אבות מעניקה לחולה סדר יום קבוע, כאשר האחריות לביצוע המטלות השגרתיות (כמו לאכול או להתקלח) מוטלת על המטפלים ולא על החולה.

השלכות של אובדן זיכרון:

חולי אלצהיימר עשויים ללכת לאיבוד, מכיוון שלא זוכרים היכן הם ואיך הגיעו לשם. בנוסף, הם עשויים לאבד חפצים לעיתים קרובות מאותה סיבה. במחלקה לחולי אלצהיימר נמצאים החולים בהשגחה מתמדת, כך שאינם יכולים להגיע למקומות מהם לא ידעו לחזור. מחלקות אלו הן סגורות – כלומר לא ניתן לצאת מהמקום ללא אישור. להרחבה: מניעת שוטטות של חולי אלצהיימר.

שינוי בהתנהגות:

שינוי התנהגות בקרב קשישים – חולי אלצהיימר שוכחים דפוסי התנהגות מקובלים ונורמות חברתיות, ולכן עשויים לגרום לקשיים מול אנשים זרים. בבית האבות מוגדרים החולים כתשושי נפש, ויכולתם לפגוע באנשים או להתנהג באופן לא תואם לסיטואציה יורדת.

קשיים לשוניים:

המחלה פוגעת ביכולת לשלוף מילים מתאימות, וכך הדיבור של החולים נעשה לא ברור. באופן דומה, נפגעות גם פעולות קוגניטיביות הדורשות חשיבה מופשטת, כגון פעולות חשבון פשוטות.

כאשר חולה מאושפז במחלקה סיעודית בבית אבות בשלבים מוקדמים של המחלה, עבודה עם קלינאי תקשורת עשוייה לעקב את התקדמות הפגיעה הלשונית. בשלבים מתקדמים יותר, מאפשרת המחלקה לחולה חיים ללא שפה וחשיבה מופשטת, כאשר אינו זקוק להן על מנת לדאוג לצרכיו היומיומיים.

שינויים באופי, במצב הרוח, ובקשרים חברתיים:

חולי אלצהיימר מפגינים שינויים מהירים במצב הרוח, לא ניתן לצפות את תגובותיהם, ולעיתים יש שינויים של ממש באישיות כאשר החולה הופך למבולבל, רגזן, חשדן או פחדן.

כל אלה מקשים על החולה להמשיך לקיים יחסים חברתיים, ובשלביה המוקדמים של המחלה, כאשר החולה מודע למצבו, הוא עשוי לחוש בידוד חברתי ודיכאון. בית האבות מספק לחולים סביבה חברתית, ולעיתים גם פעילויות חברתיות, שעשויים להוריד תחושות קשות אלה.