קהילה תומכת – סיכום מחקר הערכה

קהילה תומכת זוהי תכנית שהוקמה במסגרת השירותים הקהילתיים לאוכלוסייה המבוגרת, על ידי ג'וינט- אשל ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים בקהילה. בשנת 2010 התכנית התפרסה ב 246 קהילות ונתנה שירותים ליותר מ- 46,000 קשישים.

התכנית נועדה לגרום לשיפור איכות חיי הקשישים ולאפשר להם לגור בביתם שבקהילה, תוך מתן עזרה כגון ביקורי רופא, הפעלת מוקד מצוקה הפועל 24 שעות ביממה וארגון פעילויות חברתיות.

בכל קהילה תומכת פועלים אם/אב הקהילה, שתפקידם לדאוג לדברים הטכניים בבתים, לדאוג לתיקונים ולתמוך בקשישים מבחינה חברתית. הם נמצאים בשביל הקשישים ולמענם בקהילה לכל מקרה שרק ירצו.

הנחת היסוד הראשונית בהקמת קהילה תומכת הייתה לגרום לקשישים הרגשת ביטחון מרבית כדי שיוכלו להמשיך ולהתגורר בביתם. מערכת השירותים הרחבה שהקהילה התומכת נותנת, הם אלה שתורמים לכך. את פעילויות התכנית מפעילות הרשויות המקומיות, עמותות למען הזקן וחברות רווחיות. הקשישים משלמים סכום של 100 שקלים לכל בית אב. ישנם קשישים שאין ביכולתם לשלם בשל הכנסה נמוכה, ובכל זאת מעוניינים להיכלל בתכנית. הם מקבלים סבסוד ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים.

הרקע למחקר

את מחקר ההערכה יזמו ומימנו קרן Nash יחד עם ג'וינט- אשל בכדי לתת תמונה רחבה אודות תרומת הקהילה התומכת לקשישים. מאחר והמחקר האחרון התבצע ב-2001, חלו שינויים רבים ונוצר צורך ממשי למחקר נוסף (שלישי במספר).

מטרת ההערכה הנה לבדוק את דפוסי השימוש של הקשישים בשירותי התכנית ועד כמה הם מנצלים אותם, ולדעת האם השירותים עונים נכונה על צורכיהם, האם הקשישים זקוקים לדברים נוספים שאינם מסופקים במסגרת הקהילה התומכת, ללמוד על שביעות רצונם של הקשישים ולהפיק לקחים הלאה.

המחקר ב-2010 כלל ראיונות עם 714 קשישים החיים ב- 18 קהילות תומכות בעיר ובכפר, המופעלות באמצעות גופים פרטיים או באמצעות עמותות. כמו כן, נערכו ראיונות עומק עם 15 אנשי צוות העובדים, בכדי לקבל נקודות ראייה נוספות המשלימות את אלה של הקשישים.

ממצאי המחקר

• אוכלוסיית היעד- בקהילה התומכת ניתנים שירותים לקשישים שהגיעו מרקעים סוציו-דמוגרפיים ובריאותיים שונים. השירותים מותאמים למגוון רחב של אוכלוסיות ונותנים מענה לצרכים שונים, כך שכלל האנשים יכולים להפיק תועלת. בקהילה יש מקום גם לקשישים בסיכון גבוה (בגיל מבוגר, במצב סיעוד, מרותקים לביתם או מוגבלים בפעולות בסיסיות), ולאו דווקא לקשישים עצמאיים בלבד. רוב הקשישים הם עצמאיים לחלוטין, בעלי חיי חברה פעילים.

• התאמת התכנית לקשישים- הצורך בשירותים בקהילה התומכת אמנם קיים בקרב הקשישים, אך לא כולם פונים לקבלת סיוע. הסיבה העיקרית היא העדפת הזקנים את עזרתם של אנשי מקצוע שהם מכירים, ולא אלה המוצעים בתכנית. חלק לא מבוטל של קשישים לא פנו לאם/אב הקהילה מכיוון שלא היו מודעים כלל לאפשרות. רובם המכריע של הקשישים שפנו לקבלת השירותים קיבלו סיוע מתאים. עוד עלה כי מחצית מהקשישים משתתפים בשירותים החברתיים המוצעים.

• צרכים לא מסופקים- הקשישים הביעו רצון להרחבת מגוון פעילויות חברתיות שקיימות כבר,כגון חוגים, הרצאות, פעולות אינטראקציה בין אישית וקונצרטים. לשירותים שאינם קיימים כגון שירות אחות, פיזיותרפיה ומנקה, הקשישים גם הביעו רצון. בקשות נוספות היו טיפול אישי בבית, הסעות לטיפולים ועוד.

• שביעות הרצון מהשירותים- הקשישים העידו על שביעות רצון גבוהה מאוד משירות מוקד המצוקה, מהסיוע של אם/אב הקהילה, מהפעילויות החברתיות, מביקור רופא ועוד. 4% בלבד מהקשישים הביעו חוסר שביעות רצון.

• תרומת התכנית לאנשים- יותר ממחצית הקשישים דיווחו כי השירותים תורמים לביטחונם האישי, שכן קיים שירות מצוקה ושירותי רופא. כמעט מחצית מהם הביעו רצון להמשיך ולגור במסגרת הקהילה.

• מידת שביעות רצון הצוות- באופן כללי דווח על תרומות משמעותיות לקשישים, שכן אנשי הצוות מחויבים לטיפול מסור. אנשי הצוות מרוצים משיתופי הפעולה ביניהם לבין גופים כמו ביטוח לאומי, גופי קהילה ולשכות הרווחה. הם הביעו חוסר רצון לגבי סוגיית אם/אב הקהילה ואמרו שיש צורך להגדיר את גבולות התפקיד ואת אחריותם.

הפקת לקחים

מהמחקר עלה שרצוי לרענן את זיכרון הקשישים לגבי השירותים השונים, להדגיש את המיומנויות במתן עזרה לקשישים המרותקים לביתם, לשפר את נגישותן של הפעילויות החברתיות לקשישים מרותקים, לחזק את הקשר הבינאישי של חברי הקהילה ולהרחיב את מעגל הגופים בקהילה לצורך שיתופי פעולה.