הגורמים לפגיעה בניידות קשישים
פגיעה בניידות של קשישים היא אחת הבעיות הגדולות של החברה במאה ה-21. בזכות הרפואה המתקדמת, אנשים רבים מצליחים להגיע לגילאים מופלגים בבריאות תקינה לחלוטין, אך לצערנו הרב עולם התחבורה והנגישות עדיין נשאר מאחור, ולא מאפשר לאנשים מבוגרים את יכולת הניידות הנדרשת.
קשישים רבים סובלים מחוסר יכולת להיות ניידים, ובכך נאלצים לבלות בבידוד, לא לצאת מביתם לעתים קרובות ולהתפשר על רמת חיים נמוכה הרבה יותר. ידוע שקשישים שאינם ניידים נוטים לחלות יותר, לסבול מדיכאון ולגרור הוצאות רבות יותר למערכת הבריאות הציבורית, ולכן נעשים היום מאמצים רבים לשפר את יכולת הניידות של הקשישים, תוך דגש על מניעת הפגיעה בניידות ובכך לנסות לאפשר לכל אדם את היכולת לצאת מביתו ולאפשר לעצמו חיים מלאים.
ממה נגרמת פגיעה בניידות אצל קשישים?
קשישים עלולים לסבול מפגיעה בניידות בעקבות שתי בעיות עיקריות – בעיה ללכת ובעיה לנהוג. לצערנו הרב, קשישים רבים סובלים משברים ברגליים ובירך, שחיקת סחוס (אוסטאופורוזיס) ובעיות אורטופדיות אחרות שמגבילות אותם לאורך זמן.
במקרים רבים, הקשישים מאבדים את הביטחון הנדרש להליכה ומפסיקים ללכת ובכך גוזרים על עצמם להישאר מרותקים לביתם למשך זמן רב. בעיה נוספת היא אובדן היכולת לנהוג, הנגרמת לאחר התפתחות של לקויות גופניות שמתפתחות עם הגיל המבוגר, כמו בעיות ראיה וליקוי שמיעה, פגיעה במוטוריקה העדינה, איטיות רבה וכו'. הבעיה בנהיגה היא בעיה קשה ביותר עבור קשישים רבים, שבניגוד לעבר כבר אינם יכולים להתנייד ברחבי העיר ומחוץ לה בצורה טובה.
שכיחות התופעה בקרב הקשישים
מחקר שבוצע בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל בדק את הגורמים השונים לחוסר הניידות בגיל השלישי, וניסה לבדוק את שיעור הקשישים הסובלים מהבעיה. המחקר כלל 641 משתתפים שגילם מעל 70 והיו פעילים בתחילת המחקר. לאורך 9 שנים עקבו החוקרים אחר המשתתפים באמצעות שיחות טלפון והערכות גופניות שמטרתן להגיע לתוצאות.
מבין המשתתפים, רק כ-18% מהקשישים עדיין הלכו ו-19% מהם עדיין יכלו לנהוג. כלומר, בשנים האחרונות לחייהם, יותר מ-80% מהקשישים יאבדו כל יכולת ללכת או לנהוג. תוצאה מדאיגה נוספת, היא ש-56% מהנבדקים איבדו את יכולת ההליכה לאורך תקופת המחקר, ורק כ-3% מהם החזירו לעצמם את היכולת הזו. במילים אחרות, אובדן היכולת ללכת היא תופעה נפוצה מאוד אצל קשישים, ולכן קשה מאוד להחזיר להם את היכולת הבסיסית הזו.
בדומה לבעיית ההליכה, גם מבחינת יכולת הנהיגה בגיל מבוגר התוצאות דומות – כ-53% מהמשתתפים איבדו כל יכולת לנהוג במהלך המחקר, ורק 2% מהם הצליחו להחזיר לעצמם את יכולת זו. המסקנה מהמחקר היא ברורה – תופעת הפגיעה בניידות של הקשישים היא תופעה נפוצה, שככל שהאוכלוסייה מתבגרת, היא הופכת לשכיחה הרבה יותר. לאחר שהניידות אובדת, קשה מאוד להחזיר את יכולת זו, ועל הקשישים נגזר להישאר מרותקים לביתם.
גורמי סיכון
קיימים מספר גורמים המגבירים את הסיכון להתפתחות בעיית הניידות אצל הקשישים:
- גיל מבוגר – ככל שהגיל מבוגר יותר כך גדלים הסיכויים לאבד את היכולת לניידות, בין אם בגלל מחלות רקע, פגיעות קוגניטיביות, אובדן ביטחון עצמי או בעיות אחרות.
- מין נקבה – תפיסת העולם ה"ישנה" בה האישה לא נוהגת או לא אמורה להסתדר לבד גרמה לכך שנשים מבוגרות ניידות הרבה פחות מגברים.
- מחלה כרונית, בעיות ראיה ומגבלה קוגניטיבית – בעיות אלה (הקשורות גם לגיל) מגבילות מאוד בתנועה ולא מאפשרות להתנייד ממקום למקום בצורה טובה.
- חוסר פעילות גופנית – אנשים שאינם פעילים סובלים משרירים חלשים ואינם מסוגלים ללכת ברגל מרחקים קצרים.
- יעילות תפקודית נמוכה – ככל שהיכולת הקוגניטיבית והפיזית נמוכה יותר, הביטחון העצמי של האדם נמוך יותר וכתוצאה הניידות נפגמת.
