בעיות הורמונליות בגיל הזהב והטיפול בהן

העלייה בתוחלת החיים לא זו בלבד שמוסיפה לנו שנות חיים, אלא גם צופנת בחובה תרומה חשובה לתוכן החיים בשנים שנוספו לנו; אוכלוסיית הגיל השלישי מנהלת חיים פעילים, וחלקה ממשיך לעבוד, להתפרנס ועל-ידי כך לתרום הן לעצמה והן לחברה.

עם זאת, אין להתעלם מן ההדרדרות הבריאותית, האיטית אמנם, החלה בגיל זה, כהמשך ישיר לזו של גיל המעבר. רבים מן הסימפטומים המאפיינים את גיל הבלות, מקורם בשינויים ההורמונליים החלים בגיל זה, הן בנשים והן בגברים.

בנשים, הסיבה לסימפטומים הרבים ובעיות בריאות הנגרמים בגיל הזהב הינה הירידה ברמת ההורמון הנשי העיקרי, האסטרוגן. השחלות מאבדות את תפקודן בשלב זה בחיי האישה, ודעיכתן מביאה לדעיכה ברמת האסטרוגן אותו הן מייצרות. ואילו בגברים, ניתן לייחס את התופעות המתרחשות בגוף הגבר בגיל המעבר לשינויים ההורמונליים, הכוללים ירידה בהורמון הטסטוסטרון, המתרחשת כבר בין הגילאים 35-40 באופן עקבי אך איטי.

מחלות לב

בתקופת הפוריות שכיחות מחלות לב בקרב נשים נמוכה בהרבה בהשוואה לשכיחות המחלה בגברים, ביחס של 3:1, אולם המצב משתנה כעשר שנים לאחר ההפסקה בהפרשת הורמוני המין הנשיים מן השחלות, ובעיקר האסטרוגן, ושכיחות מחלות הלב אצל נשים עולה בהדרגה, ובסביבות גיל 65 היא משתווה לשכיחות בגברים, ולעתים אף עולה על זו שאצלם.

במחקרים רבים הוכח, כי נשים אשר נוטלות תחליף של הורמון האסטרוגן נתונות פחות לסיכון של תחלואת הלב הכלילית. למעשה, נטילת התחליף של ההורמון מפחיתה את שכיחות הופעת מחלות אלו בקרב נשים בכחמישים אחוזים, לעומת נשים אשר לא נוטלות את התחליף.

אולם, אליה וקוץ בה – מרבית הנשים אשר נזקקות לטיפול הורמונלי חליפי, מקבלות טיפול הכולל שילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון והן חייבות טיפול משולב זה. הפרוגסטרון הוא תוספת הכרחית בשל יכולותיו לבלום את העלייה בשכיחות סרטן רירית הרחם – עלייה אשר נצפית בקרב נשים אשר מקבלות טיפול הורמונלי של אסטרוגן לבדו.

עד כאן הכל בסדר, אם כי – באופן שאינו חד משמעי, נמצא כי השפעת הפרוגסטרון סותרת במידת מה את השפעתו החיובית של האסטרוגן במניעת מחלות לב כליליות. יחד עם זאת, במחקרים נוספים נמצא כי גם הטיפול המשולב של אסטרוגן ופרוגסטרון, המוענק כאמור למרבית הנשים הנמצאות בתקופת הבלות, תורם לצמצום השכיחות של מחלות לב כליליות.

מחלות סרטן

רמת הסיכון לסרטן השלפוחית בגילאים מבוגרים גדול יותר אצל גברים מאשר אצל נשים, כאשר הרופאים מעריכים כי מקור ההבדלים נעוץ בהבדלים הורמונליים בין שני המינים.

סרטן הערמונית

תאי סרטן הערמונית תלויים בטסטוסטרון להתרבותם, ובהיעדר הורמון זה הם עוברים אפופטוזיס (מוות תאי). למרות שלכאורה הירידה ברמת הטסטוסטרון בגיל העמידה היתה צריכה להניב ירידה בשכיחות הסרטן, נמצא כי סוג זה של סרטן שכיח באופן פרדוקסלי בעיקר בקשישים. ההסבר לכך אינו ידוע.

מניפולציה הורמונלית הגורמת לירידה של רמת הטסטוסטרון, תגרום להאטה בקצב ההתפתחות של סרטן הערמונית. הטיפול ההורמונלי אינו מביא לריפוי סרטן הערמונית אלא רק להאטה בהתקדמות המחלה. טיפול זה מיועד לחולים עם מחלה מתקדמת או לאחר כשלון שיטות טיפול אחרות.

 סרטן השד

לתא סרטני בשד יש מערכת של אנזימים מקבוצת ארומאטאז, המאפשרים לו לייצר אסטרוגן ברמות גבוהות מאשר בדם. זהו הבסיס לטיפולים בתרופות מעכבי האנזים ארומאטאז. במחקר בריאות הנשים נמצא, כי נשים ללא רחם שטופלו על-ידי אסטרוגן, הייתה ירידה של 22% במקרי סרטן השד.להרחבה – סרטן השד

בלוטת ערמונית מוגדלת

אחת התופעות המטרידות ביותר בקרב גברים בגילאי 50 ומעלה, היא הגדלה שפירה של בלוטת הערמונית (פרוסטטה).ערמונית מוגדלת נובעת משינויים הורמונליים המתרחשים עם הזדקנות הגבר. רמות הטסטוסטרון יורדות עם הגיל, אך רמות של הורמונים כפרולקטין ואסטרוגן – עולות.

עליה בהורמונים אלה גורמת לרמות גבוהות יותר של האנדרוגן המופק מטסטוסטרון, שנקרא די הידרו – טסטוסטרון. הגברת רמות הדי הידרו – טסטוסטרון מגבירה את ייצור תאי הערמונית, מה שמוביל למוגדלות. משקאות אלכוהוליים כמו בירה וכן גורמים אחרים כמו מתח, עשויים להביא לרמות מוגברות של הורמונים כמו פרולקטין.

בד"כ אין צורך בהתערבות רפואית כלשהי, כל עוד הסימפטומים אינם חמורים. כשליש מן המקרים מסוג זה נרפאים מאליהם ולכן מוטב להמתין ולא למהר ולקבל טיפול. אולם אם נמצא שמצבך אינו משתפר, או אף מחמיר, או אם הראו המבדקים על הפרעה חמורה בהפרשת השתן, יהיה צורך לכרות את הערמונית.

 אוסטאופורוזיס

בקרב נשים בגיל 50, עם הפסקת פעילות השחלות והפסקת ייצור האסטרוגנים והפרשתם, חל תהליך מואץ של איבוד מסת העצם, הנמשך מספר שנים. תהליך זה חל עקב האצה בשחלוף העצם. כלומר, עקב החסר ההורמונלי מתרחשת האצה בתהליך ה- Remodeling. להורמון המין הזכרי, הטסטוסטרון, חשיבות רבה בבניית מסת העצם ובשימורה ברמות גבוהות יחסית במשך כל חיי הגבר.

לפיכך מגיעים גברים למסת עצם גבוהה מזו של נשים, ואינם סובלים בדרך כלל מאיבוד עצם מואץ. זו הסיבה העיקרית לכך שהמחלה פורצת לרוב בנשים ובגיל מוקדם יותר מבגברים.

אחת מדרכי הטיפול היא באמצעות הורמון האסטרוגן – הורמון זה מצליח לשמר בפעולתו את מסת העצם המצויה ובמקביל, בכוחו לבלום את המשך איבוד המסה בתהליך שחלוף העצם הטבעי.

מחקרים הוכיחו כי הורמון האסטרוגן לא רק מונע את הידרדרות העצם, אלא הוא גם מסייע במניעת שברים בעצמות, המופיעים לעיתים קרובות בעקבות המחלה.

החיסרון של הטיפול הזה הוא בכך שעליו להיות ממושך מאוד – נטילת הורמונים לתקופות של 3-5 שנים איננה יעילה במיוחד ועל כן אם בוחרים בטיפול הורמונלי כמניעה למחלת האוסטאופורוזיס, יש לקחת בחשבון כי מדובר בטיפול שהוא לכל החיים.

דרך נוספת לטיפול היא באמצעות הורמון הקלציטונין – זהו הורמון אשר מופרש מבלוטת המגן ופעולתו יכולה לסתור את הפעילות של התאים הורסי העצם (הקרויים בשפה המקצועית – האוסטאוקלסטים). הטיפול הזה יעיל כנגד כאבי גב אשר נגרמים כתוצאה משברים בחוליות. כמו כן, הטיפול זהה ביעילותו בבלימת הידרדרות מסת העצם ליעילות הטיפול בהורמון אסטרוגן, אם כי הוא חסר השפעות נוספות על תסמינים שונים של גיל המעבר וכן על שכיחות של מחלות לב, כפי שנוהג חברו האסטרוגן.

מתן הורמון הקלציטונין יכול להתבצע באמצעות זריקות תת-עוריות, או לחילופין, באמצעות  משאף מיוחד לאף.

להרחבה נוספת – אוסטאופורוזיס

 עיכול מזון והשמנה

עם ההזדקנות, הגוף נוטה לעכל מזון שלא כבעבר; הוא שורף פחות קלוריות ונוטה להפיק שומן רב יותר מהמזון ופחות חומרים החיוניים לבניית השרירים והעצמות. בתקופת הפוריות, ההורמונים השונים (לא רק הורמוני המין) מאפשרים לשמור על משקל גוף פחות או יותר קבוע, ותרגילי התעמלות מסייעים לבניית השרירים. זה עדיין אפשרי עם ההזדקנות, אבל הופך לקשה יותר ויותר. הגוף נוטה לרפד את עצמו בשומן, ופעילות גופנית אינה מסייעת עוד להיפטר מעודפי שומן אלו כבעבר.

מלבד דיאטה ואימוץ אורח חיים מאוזן ופעילות גופנית, ישנם נשים וגברים המטופלים בהורמונים. נמצא שנשים המרבות באכילת מזונות המכילים אסטרוגנים ממקור צמחי, בעיקר פולי סויה, ממעטות להתלונן על תופעות גיל המעבר. לאחרונה נעשים ניסויים קליניים שמטרתם לבדוק האם לדיאטה עשירה בפולי סויה השפעה מקילה על תופעות גיל המעבר, בדומה לטיפול בהורמוני המין הנשיים. כמו כן ניתן להיעזר בטיפולי רפואה משלימה.

מיניות בגיל הזהב

הנרתיק, תלוי בהורמון האסטרוגן, ועם השינויים ברמת האסטרוגן רירית הנרתיק וקירותיו נעשים דקים יותר, ולכן התסמינים הינם יובש ודימומים הגורמים לכאב בעת קיום יחסי מין. מאידך, החלק הסופי של צינור השופכה תלוי ברמות הטסטוסטרון, וירידה בהורמון גורמת לו להיות אלסטי פחות. לכן הוא עלול להיפגע בעקבות קיום יחסי מין, וזיהומים עלולים לעבור גרכו ביתר קלות אל עבר דרכי השתן.

שינויים אלו, החלים בעקבות הפחתה בייצור הורמוני המין ובהפרשתם, ניתנים לתיקון מוחלט באמצעות טיפול הורמונלי מקומי בצורת נרות או קרמים למיניהם, או באופן שיטתי בכדורים דרך הפה. ואולם ההחלטה על אופן הטיפול ההורמונלי תלויה בגורמים נוספים ובמצב הבריאות הכללי.

טרשת עורקים וכולסטרול ברמות גבוהות עלולים לגרום גם הם לבעיות זקפה בגבר, מאחר והם יכולים להביא לסתימתם של כלי הדם. כאמור, תוספת תרופתית של טסטוסטרון – בפיקוח רפואי מלא, משפרת לרוב את איכות חייהם של גברים רבים ואת הרגשתם הכללית ועוזרת בהקלה על סימפטומים אלה ואחרים.

מאמר זה אינו מהווה ייעוץ רפואי או מחליף ייעוץ רפואי ונועד למידע כללי בלבד