שברי נפילה בגיל הזהב

אנשים רבים לאחר גיל 65 שהיו רגילים לאורח חיים פעלתני, נתקלים בהגיעם לזקנה במצבים של שבירת עצמות ביציאה ממכוניתיהם או אפילו בעת מעבר על פני השטיח בכניסה לביתם.

על פי נתוני מחקרים אחרונים, אחד מכל שלושה אנשים מעל גיל 65 נופלים לפחות פעם בשנה, מתוכם 10% שוברים את עצמותיהם, פורקים מפרקים או סובלים מפציעות חמורות אחרות כתוצאה ממנה. רק מחציתם מחלימים לחלוטין, ורובם מאבדים את יכולתם לתפקד עצמאית עד שארית חייהם ולכן נדרשים להשגחה סיעודית.

על כן, סכנת שברי הנפילה הופכת להיות אחד מהאיומים המשמעותיים ביותר איתם צריכים להתמודד אנשים בגילאים אלו ובמיוחד קשישים הסובלים ממחלת אוסטאופורוזיס אשר הינם בעלי נטיה מוגברת להפתחות שברים והחלמה איטית של שברים אלו.

איום זה גדל לאור מחקרים המראים כי מספר המקרים של שברי נפילה בקרב בני גיל העמידה הולך ועולה.

הגורמים לשברי נפילה

בעוד שההגיון אומר כי הסיבה לשברים מסוג זה היא סביבתית- רצפה חלקלקה בחדר האמבטיה או גרם מדרגות בלתי מואר, מחקרים מראים כי לא זהו המצב. לאמיתו של דבר, הגורם המרכזי הוא ההידרדרות הבריאותית המלווה גילאים אלו; היחלשות השרירים, עליה בשבירות העצמות, ראיה לקויה ותרופות הגורמות לאיבוד שיווי משקל– אלו הם גורמי הסיכון המרכזיים לנפילה.

בנוסף לכך, ככל שאנשים מזדקנים, יכולת הפרופריוספציה שלהם יורדת. פרופריוספציה הוא מונח המתאר את יכולתנו להתמצא במרחב; זוהי היכולת המאפשרת לנו לגעת באפנו כשעיננו עצומות, או להתקדם בחדר חשוך מבלי להתקל בעצמים. לכן ירידה ביכולת זו גורמת לסכנת נפילה.

סוגי השברים הנפוצים בקרב קשישים

שברי הנפילה הנפוצים ביותר הם שברי גב, אחריהם נפוצים שברים באיזורי המפרקים- מפרקי כף היד, הזרוע והכתף, מפרקי הברך, שבר צוואר הירך וכף הרגל. מכאן ניתן להבין את הסכנה שבשברים אלו הגורמים לנכות קלה עד קשה. יש לזכור שמכיוון שמדובר באנשים בהם קצב חידוש העצם יורד לעומת קצב התפוררותה, חידוש העצם הוא חלקי בלבד ולכן יש צורך לעיתים בשימוש באמצעי עזר ניתוחיים.

מיעוט מן הנפילות גורמת לשבירת איזור האגן, ביחוד בקרב נשים בהן איזור זה רגיש יותר.

טיפול בשברי נפילה

מכיוון שכאמור חידוש העצם הוא איטי, ברוב המקרים ההחלמה אינה מלאה. בשבר מפרק הירך למשל, ישנו צורך בהחלפת מפרק הירך בחלק מלאכותי, העשוי ממתכת או מחומר בלתי מתכלה אחר; מדובר בתהליך כירורגי מסובך, הדורש זמן החלמה ארוך של חצי שנה ואפילו יותר. לא תמיד מושבת לאדם יכולת הניידות המלאה והוא נאלץ להיעזר במקל או בטיפול סיעודי.

במקרה של שברים באיזור הגב, ההחלמה הינה ארוכה גם כן ולעיתים האדם נותר מרותק למיטתו חודשים רבים. קיימים כיום פיתוחים רבים שמטרתם תמיכה בגב שנחלש לאחר ההחלמה, בהם הקשישים נאלצים להיעזר מידי יום. לרוב התערבות כירורגית הינה בעדיפות נמוכה בגלל רגישות המקום.

במקרים אחרים לא ניתן לרפא את השבר גם לאחר התערבות כירורגית חוזרת ונשנית. דבר זה מגביל במיוחד כאשר מדובר על שברים בגפיים התחתונות ובגב, שכן לעיתים האדם נשאר מרותק לכיסא גלגלים או למיטה.

מניעת שברי נפילה

בניגוד למחשבה המוטעית, ניתן להפחית את הסיכון לשברי נפילה וזאת בארבעה צעדים פשוטים:

  • פעילות גופנית קבועה(בסיוע מד צעדים) מועילה לחיזוק שרירי הרגליים כך שהסיכויים לנפילה פוחתים. מעבר לכך, נמצא כי פעילויות גופניות מסוימות (כמו יוגה וטאי צ'י) משפרות את היציבה ואת גמישות הגוף. להרחבה – ספורט לגיל הזהב
  • יצירת סביבה בטיחותית בבית- כמחצית ממקרי הנפילה מתרחשים בבית. לכן יש לנקוט באמצעי הזהירות הבאים: הימנעו משטיחונים או חזקו אותם לרצפה, החזיקו את החפצים בהם אתם משתמשים על בסיס יומיומי בהישג יד על מנת למנוע צורך בטיפוס על סולמות, התקינו ידיות באבמטיה על מנת למנוע החלקה בשעת היציאה ממנה, שפרו את איכות התאורה בבית ועוד. ניתן לשקול גם הימנעות מנעליים קלות כמו נעלי הריצה המיוחדות, שכן הן גורמות לתחושת חוסר שליטה בזמן הליכה. להרחבה – מניעת החלקה
  •  תרופות מסוימות גורמות כאמור להפרת שיווי המשקל, ובנוסף לכך גם תרופות מדף פשוטות יכולות לגרום להשפעות כאלו כשהן ניטלות על ידי אנשים בגיל מסוים. לכן, לפני כל נטילת תרופה, ולו הפשוטה ביותר, יש להתייעץ עם הרופא המטפל על סוג התרופה ומינונה שיאפשרו הפחתת תוצאות אלו.
  • בעיות ראיה מעלות את הסיכון ליפול, לכן כאשר בוחרים משקפי ראיה יש להתאימם לאדם ולוודא את איכותם, וכמו כן מומלץ להיבדק אצל רופא עיניים אחת לשנה.

מעבר לאמצעים אלו, קיימים אמצעים טכנולוגיים חדשים כדוגמאת תחבושות חכמות לברך- בתחבושות אלו מוחדר שבב מיוחד היכול לזהות מצב שבו הרגל מוטית בזווית לא נורמלית ולמנוע זאת באמצעות ישור הרגל. טכנולוגיות אלו עדין בשלבי פיתוח, אך נותנות תקווה לעתיד בו אחת הסכנות המרכזיות העומדות בפני אנשים בגיל העמידה, תיעלם.

דרג מאמר זה