אספירין
אספירין היא תרופה מצליחה ביותר המשווקת כבר מעל מ-100 שנה, התרופה נרשמה בשם זה על ידי חברת התרופות העולמית "באייר" בשנת 1899.
המרכיב הפעיל בתרופה היא חומצה בשם אצטילסליסיקליק (acetylsalicylic acid ) והשם הכולל למשפחת התרופות המכילות נגזרות שונות של חומצה זו נקרא "נוגדי דלקות אשר אינם סטרואידים" (non-steroidal anti-inflammatory drugs/NSAID). דוגמאות נוספות לתרופות מאותה משפחה כוללות את דיקלופנק (וולטרן), אסטומינופן (אקמול) ועוד.
התרופה ניתנת בכדורים דרך הפה בלבד ולא נדרש מרשם רופא כדי לקנות אותה.
בשונה מתרופות אחרות ממשפחת ה- NSAID, לאספירין מספר רב יחסית של פעולות אותן הוא מסוגל לבצע בגוף:
- דילול דם– בעיקר במינונים נמוכים של התרופה (80-100 מיליגרם ליום).
- הורדת חום ושיכוך כאבים– נטילת כדור לרוב תספק הקלה בתסמינים לבין 4-6 שעות.
- הפחתת תהליכים דלקתיים– לרוב ידרש מינון גבוה יחסית של התרופה (עד 325 מיליגרם ליום).
מנגנון הפעולה של אספירין
הפחתת התגובה הדלקתית
דלקת הינה תגובה אותה הגוף שלנו מייצר כחלק ממנגנון ההגנה החיסוני, נגד גורמים זרים. מרכיבי התגובה הדלקתית כוללים חום, כאב, אודם ונפיחות. המטרה העיקרית של הדלקת היא הזרמת תאי דם לבנים וחומרים נוספים לאזור הפגוע במטרה לרפא אותו.
תהליך זה הוא חיוני, אך במקרים רבים התגובה היא "מוגזמת" וגורמת לנזק רב יותר מאשר תועלת. חלק ממנגנון בניית הדלקת כולל ייצור ושחרור של חומרים הנקראים פרוסטגלנדינים, בכדי לייצר אותם מספר תהליכים אניזמתיים ( מזרזים) חייבים להתרחש.
אחד מהאנזימים הלוקח חלק בתהליך זה נקרא COX, ולאספירין (ותרופות אחרות מאותה משפחה) יש יכולת למנוע את הפעילות שלו ועל ידי כך להפחית את ההליך הדלקתי.
קיימים שני סוגים של האנזים בגוף COX 1 נמצא ברירית הקיבה וגורם לשיחרור הפרוסטגלנדינים, תפקידם בקיבה הוא לסייע בבניית רירית הקיבה. הרירית מגנה על דופן הקיבה ומונעת הרס על ידי התכולה החומצית בה. COX 2 פועל באיזורים פגועים בגוף וגורם לייצור הדלקת.
דילול דם
בנוסף לפעילות של אנזים ה- COX ביצור התגובה הדלקתית, הוא פועל גם ביצירת קרישי דם בתוך כלי דם פגועים. כאשר כלי דם "נפרץ" משתחררים ממנו חומרים מסוימים אשר גורמים לחלקי תאים הנקראים טסיות דם להגיע לאיזור ולאטום אותו.
לטסיות הדם יש יכולות "להידבק" אחת לשנייה על ידי שחרור חומרים המקשרים ביניהן כדי ליצור קריש דם באיזור הפגוע. אחד מהחומרים המקשרים נקרא טרומבוקסן והוא מיוצר על ידי אנזים ה-COX אשר נמצא בתוך טסיות הדם. לכן, מתן אספירין המונע את פעילות אנזים זה יגרום לירידה ביכולת הטסיות להידבק אחת לשנייה ולמעשה לדילול הדם.
התוויות לשימוש באספירין:
במחלות ומצבים שכיחים כגון:
בשל תופעות הלוואי שיכולות להתרחש לעיתים נבחר בתרופות אחרות מאותה משפחה, לדוגמא אקמול.
כחלק מטיפול בדלקות כרוניות כגון דלקת מפרקים שגרונית (rheumatoid arthritis) ומחלות אוטו-אימוניות נוספות כגון זאבת. הפחתת התהליך הדלקתי במחלות מתשמכות הוא חיוני ביותר, בעיקר בכדי למנוע נזק בלתי הפיך לרקמות מסוימות.
מניעת קרישי דם
טיפול מונע להיווצרות קרישי דם באוכלוסייה עם "סיכון מוגבר" לאנשים הסובלים מבעיות רפואיות כגון יתר לחץ דם, השמנת יתר, סכרת, עישון ועודף כולסטרול, הוכח מחקרית כי מתן מינון נמוך (80-100 מיליגרם) יומי של אספירין מוריד את התחלואה (התקפי לב, שבץ מוחי) והתמותה המלווה מחלות אלו ונגרמת בעיקר כתוצאה מהיווצרות קרישי דם בכלי דם טרשתיים.
אספירין אחרי התקפים
טיפול שוטף לאחר התקפי לב ושבץ מוחי, מתן אספירין מפחית את הסיכון לפתח קרישי דם נוספים.
מחקרים אשר פורסמו בשנים האחרונות מצאו קשר בין לקיחה יומית של אספירין (לתקופות רצופות של מעל 5 שנים) והפחתת הסיכון לפתח סוגים מסוימים של סרטנים כגון סרטן בלוטת הערמונית וסרטן המעי הגס.
הסיבה לכך היא כי ברקמות של איברים מסוימים המכילות תאים סרטניים ניתן למצוא פעילות אנזימתית של COX, פעילות זו אינה קיימת באותן רקמות אשר אינן מכילות תאים ממאירים. לכן, מתן אספירין יכול למנוע את הפעילות של האנזים ולגרום להפחתה בכמות התאים הסרטניים.
אספירין – תופעות לוואי חשובות
גירוי הקיבה
הרס רירית הקיבה על ידי הפחתת הפרוסטגלנדינים, מעלה את הסיכוי להיווצרות כיב קיבתי (אולקוס) על ידי מתן אספירין. לאנשים הסובלים מקיב, מומלץ לבחור בטיפול אחר, ובכל מקרה חשוב תמיד לקחת את האספירין אחרי ארוחה בכדי להפחית את הנזק אשר יכול להיווצר בדופן הקיבה.
כאבי בטן
שלשולים וכאבי בטן.
דימום יתר
דימומי יתר – נובעים מהשפעת התרופה על טסיות הדם, יכול להגביר את הדימום הווסתי.
סינדרום ריי
סיבוך אשר עלול לקרות בילדים מתחת לגיל 12 הנוטלים אספירין, מוביל לכשל כבדי אשר לעיתים ההוא בלתי הפיך ולנזק מוחי. הסיבוך הוא נדיר למדי, אך מומלץ מאד להימנע ממתן אספירין בילדים.
