דיאליזה

תפקיד הכליות בגוף האדם חשוב וחיוני מאין כמוהו, שכן במהלך יום אחד יכולות הכליות שבגופנו לסנן כ-1,500 ליטרים של דם בממוצע. הן מנקות את הדם מעודפי נוזלים ומחומרי פסולת שאילו היו נשארים במערכת הדם, היו נהפכים לרעילים ואף גורמים למוות. במצב שבו הכליות בגוף האדם חדלות מלתפקד נכנסת הדיאליזה לתמונה.

דיאליזה היא הליך רפואי מלאכותי אשר מסוגל לטפל בחולים שסובלים ממחלות כליות קשות. מדובר בהליך אשר מחליף כליות שאינן מתפקדות עוד, כשהחולה למעשה נמצא במצב אי ספיקת כליות סופני וזקוק באופן דחוף לסילוק קבוע של חומרי הפסולת שבדמו.

יש לציין שהחולה אינו נרפא במהלך טיפול הדיאליזה, שכן היא רק אמצעי טיפול שמבצע הדמיה של פעולת הכליות הפגומות. תפקידה הוא לשמש כפיתרון זמני בלבד עד שבגוף החולה תושתל כליה חדשה, או בתור הליך קבוע שעליו המטופל ייאלץ לחזור לאורך כל חייו. חולי דיאליזה מוגדרים במצב סיעודי מורכב, ובשל מצבם, רבים מהם זקוקים לסיעוד וסיוע רפואי צמוד, הנעשה בין על ידי עובד סיעודי או בבית אבות.

מי זקוק לטיפולי דיאליזה?

מטופל נזקק לדיאליזה כאשר הכליות שלו לא מתפקדות כראוי, בין אם הסינון מוגבל או מופסק לחלוטין. על פי רוב, אי ספיקת כליות מתחלקת לשתי קטגוריות: אי ספיקת כליות חריפה ואי ספיקת כליות כרונית. למשל, ישנם מצבים שבהם הכליות חדלות לתפקד באופן פתאומי, הדבר יכול להתרחש בעקבות איבוד של דם רב או של נוזלים, כווית חמורות, רעלת הריון ועוד.

מצב שכזה הוא אי ספיקת כליות חריפה. בנוסף לכך, ייתכן מצב שבו אדם יפתח אי ספיקת כליות באופן הדרגתי, בעקבות פגם גנטי או מחלה קשה. מצב זה נקרא אי ספיקת כליות כרוני. הוא לא יהיה פתאומי, אלא הדרגתי ויהפוך לקבוע.

סוגי טיפולי הדיאליזה

כיום קיימים שני סוגים של טיפולי דיאליזה הנתפסים כשווים ביעילות שלהם: דיאליזה פריטוניאלית והמו-דיאליזה. את סוג הטיפול יקבע לרוב הרופא המטפל, שייקח בחשבון את המשתנים שישפיעו על יעילות הטיפול, כמו מצב הכליה או גיל החולה.

במסגרת טיפול דיאליזה פריטוניאלית, או דיאליזה ציפקית, מוחדר קטטר לתוך חלל הבטן, שמזרים תמיסה מיוחדת שמנקה את הדם ומנוקזת לאחר מכן. תהליך זה נקרא שחלוף. טיפול זה מבוצע לרוב על ידי החולה עצמו. עליו לבצע אותו מספר פעמים ביום, אולם לאחר מתן הסבר והדרכה מסוגל האדם לשמור על שגרת לימודים, עבודה וכו'. שיטה זו נחשבת גם לעדינה יותר ומתונה.

סוג הטיפול הנוסף הוא המו-דיאליזה. שיטה זו נעזרת במכונה מלאכותית וחיצונית שמחקה את פעולת הכליות. בתוך המכונה ישנה מחיצה צפופה מאוד וחדירה בחלקה כאשר בצדה האחד זורם זרם דם של המטופל, ובצד שני זורם נוזל הדיאליזה. דם המטופל מוזרם מתוך ווריד עורקי אל המכונה, שם המים וחומרי הפסולת שבדמו מסוננים בדיפוזיה דרך המחיצה. לאחר מכן הם שבים מטוהרים אל גוף המטופל דרך צינור ורידי.

דיאליזה – סיכונים ותופעות לוואי

על אף שמדובר בטיפול חיוני שמציל חיים, הדיאליזה מגיעה עם תופעות לוואי שעלולות להכביד על חיי המטופל לצד סיכונים אפשריים. במסגרת דיאליזה פריטוניאלית, הסיכונים הם זיהום בחלל הבטן (בשל הקטטר שנמצא שם), בקע, כאבים בגב התחתון, כאב וקשיי נשימה (בשל נפח נוזל הדיאליזה).

כמו כן, יש להשגיח תמידית על ערכי התזונה של החולה, שכן הדיאליזה גורמת לשאיבת יתר של חלבון האלבומין.
במסגרת טיפול המו-דיאליזה, חלה ירידה בלחץ דם, שעלולה לגרום לכאבי ראש קשים, בחילות, חולשה ואף עילפון במקרים קיצוניים.

יחד עם הקושי הגדול והאתגרים שמצפים לחולי הכליות במהלך הטיפול וההמתנה לכליה חדשה, הרפואה יכולה להציע פיתרונות מגוונים לאי ספיקת כליות ולתופעות הלוואי שבאות לצד מצב רפואי קשה זה.