דלקת ריאות

זהו לא מקרה שמידי שנה, ממקדות קופות החולים את מסע הקידום וההסברה שלהן בנושא חיסוני השפעת, בין השאר, באוכלוסית גיל הזהב. כמו השפעת, דלקת ריאות (הקרויה גם פנאומוניה) היא תופעה נפוצה בקרב אוכלוסית המבוגרים ויכולה לגרום בעיות בריאות חמורות בהם כתוצאה מסיבוכים.

מתחילת העשור הנוכחי, דלקת ריאות משולבת בשפעת, היתה גורם המוות השביעי בשכיחותו בעולם. וגם כיום, בתקופת הרפואה המתקדמת, אחד מכל 20 אנשים מתים ממנה.

מהי דלקת ריאות?

מחלה זו היא דלקת רקמתית בריאה הנגרמת לרוב ע"י בקטריה, וירוז, פטריה או אורגניזמים אחרים. דלקת זו גורמת ליציאת נוזלים בחלק הנגוע של הריאה, ומשפיעה על ריאה אחת או שתיהן ביחד. זרימת הדם למקום הפגוע יורדת, וכך לרוב גם כמות החמצן המוסעת מהריאות לרקמות השונות.

ירידה זו שכיחה יותר במבוגרים, חולים במחלות כרוניות או אנשים סוכרתיים. הגוף מנסה לשמר את רמת החמצן המוסעת לרקמות חיוניות ומוריד את הובלת החמצן לרקמות פחות חיוניות (כמו מערכת העיכול). האפקט לכן הוא כלל רקמתי למרות שהדלקת היא ריאתית בלבד, ויכול לגרום למוות כתוצאה מ; לחץ דם נמוך, כשל כלייתי או כתוצאה מבקטרמיה- דלקת המתפשטת לזרם הדם.

דיאגנוזה וגורמי המחלה

האבחנה של דלקת ריאות היא יחסית פשוטה; אם הרופא המאזין לנשימות החולה מזהה רחישות מסוימות במהלך הנשימה, ניתן לאבחן את האדם כחולה בדלקת ריאות. בנוסף, מכשיר הקרוי 'אוקסימטר דופק' מודד את רוויון החמצן בדם. סריקת סי.טי היא הכלי האבחוני הסופי, המראה למאבחן את מקום הדלקת ורמת החולי. לפעמים הרופא ישלח את החולה לבדיקת דם על מנת לזהות את סוג האורגניזם האחראי לדלקת.

למרות שמס' האורגניזמים הגורמים לדלקת ריאות הוא עצום, דלקת ריאות במבוגרים נגרמת לרוב ע"י חיידק או וירוס; חיידק הסטרפטוקוקוס אחראי לכ-40 אלף מקרי מוות בשנה.

וירוסים הם גורם נוסף להתפרצות המחלה ואחראיים לחצי ממקרי דלקת הריאות באוכלוסיה הכללית. לרוב דלקת ריאות ויראלית הינה חמורה פחות, אך סיבוך אפשרי הוא דלקת חיידקית שיכולה לפרוץ לאחר הדלקת הויראלית הראשונית.

מעבר לכך, מחקרים מראים כי ישנה חפיפה בין גלי ההתפרצות של השפעת לדלקת ריאות, המהווה סיבוך שכיח של הראשונה. תופעת הדיור המוגן מגדילה התפרצויות אלו שכן המחלה יכולה לעבור מאדם לאדם במגע.

אסיפירציה היא מצב נוסף היכול לגרום לתופעת דלקת הריאות, כאשר האדם שואף שלא בכוונה מזון מעוכל בחלקו לדרכי הנשימה, והמזון החומצי גורם לתהליך דלקתי ברקמת הריאה. אסיפירציה יכולה להתרחש כתוצאה משיעול או רפלקס הקאה שהעלה את המזון בחזרה מן הקיבה אל הפה ומשם אל מערכת הנשימה. חומרת הדלקת נמצאת ביחס ישיר לכמות המזון שעברה אסיפירציה. השאלה האם מצב זה נפוץ יותר בקרב האוכלוסיה הקשישה כתוצאה מבלבול וחוסר תפקוד עצמאי, עדיין שנויה במחלוקת.

נמצא גם קשר בין עישון, בעיות לב וריאה, סוכרת ודמנציה לפריצת דלקת ריאות.

מחקרים הוכיחו גם כי המחלה שכיחה יותר בגברים מבנשים, וכי אחד מכל 20 אנשים מעל גיל 85 יסבלו מהמחלה אחת לשנה.

סימפטומים של דלקת ריאות בגיל המבוגר

כאמור, דלקת ריאות יכולה להיגרם כתוצאה מחדירה של סוגי אורגניזמים רבים, ולכן גם הסימפטומים מגוונים בהתאם. אולם הסימפטומים העיקריים שניתן למנות הם: חולשה, שיעול, ליחה צהובה או ירוקה, תעוקת חזה, בלבול, חום, צמרמורות ובעיות נשימה.

פעמים רבות, ניתן לפרש סימנים אלו כסימפטומי שפעת. בנוסף לכך, תסמיני דלקת ריאות באנשים מבוגרים אינם זהים לתסמיני החולים הצעירים; חולים מבוגרים לעיתים לא יסבלו מחום, והסימפטומים שמהם יסבלו לא יהיו ספציפיים- הם יחושו עייפים, יאבדו תאבון או יסבלו מבחילות והתעלפויות. אם החולה סובל בנוסף גם מדמנציה, הוא יכול גם לא להיות מסוגל לבטא את הרגשותיו.

הסיכונים גדלים באנשים מבוגרים

אפילו המקרה הקל ביותר של דלקת הריאות הנו מצב קשה להתמודדות עבור מערכת החיסון של החולה המבוגר, ומגדילה לכן את הסיכון במקרה שלחולה ישנה גם בעיה נוספת כמו בעיה לבבית למשל. מכיוון שבאנשי בגיל הזהב בעיות נוספות אלו נפוצות יותר יחסית לשאר האוכלוסיה, כל סוג של דלקת ריאות יכול לגרום לסיבוכים, כך שבחולה בעל בעיות נוספות רבות, סיכויי התמותה כתוצאה מסיבוכי דלקת ריאות הוא גדול.

חולים מבוגרים גם לא תמיד ישימו לב למצבם עד שכבר נהיה מאוחר מידי. חולים צעירים יותר יפנו לרופא המטפל שלהם מיידית במקרה של סימפטומים כמו צמרמורות, קשיי נשימה ותעוקה בחזה. אך במבוגרים, המחלה היא לעיתים א-סימפטומטית, זאת מכיוון שמערכת החיסון שלהם מוחלשת או מכיוון שהם ממילא רגילים להרגשת החולי והחולשה המתלווה למחלה.

טיפול בדלקת ריאות

הטיפול תלוי בגורם המחלה; במקרה של פנאומוניה ויראלית, חולים מסוימים יקבלו תרופות אנטיויראליות. אך רוב החולים יחלימו ללא טיפול תרופתי, באמצעות מנוחה, אכילה נכונה ושתייה מרובה. במקרה של החמרה, חשוב לגשת לרופא מייד לבדיקת אפשרות לסיבוך ודלקת חיידקית שפרצה.

פנאומוניה חיידיקית מטופלת תמיד באנטיביוטיקות, כמו הפלורוקינולונס. טיפול כזה הפך לבעייתי בשנים האחרונות, עם העליה בעמידות החיידקים אליהן. לכן גם ישנה חשיבות לטיפול אנטיביוטי עקבי שכן הפסקת הטיפול באמצע עשויה אף לחזק את עמידות החיידק.

במהלך ההחלמה חולים נוטלים תרופות המקלות על סימפטומי המחלה ביניהם חום, כאבי פרקים ושיעול. מכיוון ששיעול למעשה עוזר להיפטר מזיהומים ריאתיים, אסור למנוע לחלוטין פעולה זו.

חולים שכתוצאה מהמחלה סובלים מרמות חמצן נמוכות מאוד בדם עשויים להזדקק לטיפולים בתא חמצן.

מניעה

פנאומוניה בקרב בני גיל הזהב, כמו גם בקרב אנשים צעירים יותר, פורצת כאשר מערכת החיסון מוחלשת. למרות שהיא יכולה לעבור במגע ידיים, אם מערכת החיסון של האדם עובדת היטב, המחלה לא תפרוץ.

ניתן למנוע את המחלה בנקיטת האמצעים הבאים:

• חיסון כנגד דלקת ריאות – חיסון זה עוזר למנוע 23 סוגים שונים שם דלקת חיידקית (למרות שישנם סוגים רבים נוספים). החיסון לא תמיד מועיל באדם המבוגר בגלל שאינו תמיד יוצר את הזיכרון החיסוני כנגד החיידק כשמערכת החיסון מוחלשת. השפעת החיסון גם מתפוגגת מהר יותר באדם המבוגר, כפי שמחקרים מצביעים. מומחים ממליצים לקבל את המנה הראשונה בגיל 50 ואת המנה השניה בגיל 65, ולאחריה מנה אחת כל חמש שנים.
• חיסון כנגד שפעת- חיסון זה חשוב כטיפול מניעתי לשפעת, שכאמור אחד מתסביכיה הוא דלקת ריאות.
• רחיצת ידיים- חיידקים ווירוסים רבים מועברים במגע ידיים, ומכאן החשיבות הגדולה לרחיצת ידיים קבועה.
• שמירה על בריאות הפה והשיניים- זיהומים פנאומוטיים רבים יכולים לעבור במקרה של אי שמירה על הגיינת הפה.
• שמירה על אורח חיים בריא- פעילות גופנית, מנוחה ואכילה נכונה מחזקים את המערכת החיסונית ולכן מורידים את הסיכוי לפנאומוניה.

בעידן בו חל גידול בדיור המוגן, פציינטים מבוגרים עומדים בפני סכנת חשיפה למחלות ויראליות ועמידות אנטיביוטית מוגברת. למרות התפתחות בהבנת הרקע להופעת המחלה בגיל הזהב, יכולת הדיאגנוזה שלה עדיין מוגבלת; הסימפטומים הלא ספציפיים שלה מציגים תמונה מבלבלת. לכן, הרגישות לתסמינים העשויים להצביע על דלקת ריאות במבוגרים צריכה להיות גבוהה במיוחד. לאור גורמי הסיכון הרבים למחלה, רגישות זו ומניעה באמצעות לקיחת הגורמים הללו בחשבון, הינם דבר חיוני.