התערבות טיפולית קצרת מועד בקשיש בבית חולים
בשנים האחרונות גוברים הלחצים במערכת הבריאות לצמצום ההוצאות ובשל כך לקיצור ימי האשפוז של חולים. לחצים אלה עודדו פיתוח התערבויות טיפוליות קצרות טווח שיסייעו בהחזרתם של חולים עם תום האשפוז למשפחה ולקהילה.
כמו כן חלה עליה במספר הזקנים, אנשים רבים יותר חיים משכי זמן ארוכים עם מגבלות רבות. במקביל חלו שינויים במבנה המשפחה, צמצום גודל המשפחה ובכך צמצום לקיחת האחריות של קרובי משפחה על הטיפול באדם הזקן.
לזקן שנכנס לבית חולים קשה להתרגל לסביבה חדשה, הוא מרגיש עצמו עזוב ומיואש. לעיתים קרובות מהווה שינוי הסביבה מעמסה כה כבדה עליו, שמצבו הגופני עלול להחמיר עד לידי חוסר תקווה, תוך ימים ספורים.
אפשרות אחרת היא שהחולה מאבד כליל את חוש ההתמצאות שלו במקום ובזמן. סדר יומו הרגיל נעשה מעורער, הוא תלוי בעזרתם של זרים, חסרה לו הסביבה הפרטית. במצב ה הצוות הסיעודי, הרפואי והסוציאלי יעבדו עימו על מנת להחזיר לאדם הזקן את רגש השלווה והביטחון העצמי (וונדרלי 1980).
התערבות קצרת מועד
טלמון (1993) טוען כי ניתן לעשות טיפול בפגישה אחת. כדי שהטיפול יהיה ממצה יש להקדיש זמן להכנת הפגישה, זאת כדי לתכנן התערבות עם מגוון של אנשים שעשויים להשפיע על התוצאה- דיווח ראשוני מהמטופל וכן גורמים נוספים כגון: אחות, רופא משפחה, עובד סוציאלי בקהילה או קרוב משפחה.
ההתערבות כוללת את המרכיבים הבאים (דסברג, 1989):
- מתן מידע
- מתן הזדמנות לאוורר רגשות והענקת תמיכה
- סיפוק חלופות מידיות ומעשיות להתמודדות
כל אלה אמורים לסייע למטפל בקשיש ולקשיש להתארגן מחדש באופן רגשי ומעשי בהתמודדות עם משבר.
בזמן הקצר בו האדם מאושפז, העובד הסוציאלי צריך לתאם, לגשר, לפשר, לתכנן שחרור, למצות זכויות ולסנגר.
בהמשך ישנה עבודה מול המשפחה והקהילה. מעטים החולים שבזמן אשפוז ניתן לקיים עמם מעל שתי שיחות. הגורמים העיקריים לכך הם קודם כל העובדה שבבית חולים ישנה תחלופה גבוהה של חולים והמצב האידיאלי הוא אשפוז קצר. מבחינת החולה חזרה מהירה הביתה .
השלכותיו של הטיפול הקצר בחולה הן לעיתים אי סיום טיפול או העברת האחריות להמשך טיפול לגורמים בקהילה, ללא יכולת מעקב על הפונים הללו מאחר שיש פונים חדשים במחלקה. בעיה נוספת קיימת במערכת הרפואית שלא רואה לרוב את הבעיות הסוציאליות של הקשיש ומזדרזת לשחרר, גם אם לא נמצאו פתרונות לקשיש.
היתרון בהתערבות ממוקדת היא שהדבר מאפשר מתן מענה מיידי לחולה ולבני משפחתו ומונעת ממנו המתנה וחרדה.
על מנת שהטיפול קצר המועד יהיה יעיל צורך בהתייחסות גדולה יותר לפאן הסוציאלי של אוכלוסיות בסיכון. הבסיס הוא הכרה של המערכת הרפואית כי יש צורך בשיתוף פעולה יעיל עם העובד הסוציאלי במחלקה וגמישות לגבי זמני שחרור. העובד הסוציאלי יעשה פגישה טיפולית אחת לפחות עם המאושפז אשר יהיה בה ניסיון העמקה ולא רק איסוף נתונים, דבר שיכול לסייע לצוות הרפואי.
בנוסף, יש להפעיל את המשפחה של הקשיש עם הגיעו לבית החולים ולתת את המידע הדרוש להם מוקדם ככל האפשר.
