עלויות בתי אבות ובתי דיור מוגן נקבעות בהתאם לשירותים המוצעים לדיירים
בשנים המאוחרות של חייו, מתמודד האדם המבוגר עם לא מעט אתגרים. מבחינה כלכלית, חוקי המשחק משתנים ככל שהזמן עובר. אם בתחילת הדרך האדם מפרנס את עצמו ואת משפחתו, הרי שעשוי להגיע הרגע בו הוא יוצא ממעגל העבודה (באופן חלקי או מלא). כאשר מגיע הרגע בו האדם ומשפחתו מבינים שהאפשרות הטובה ביותר היא לעבור לבית אבות או למוסד לדיור מוגן, עולה מטבע הדברים השאלה הכלכלית.
האדם המבוגר השקול מתחיל לבחון את בתי אבות או דיור מוגן, ומגלה שטווח המחירים בו הוא רחב בהחלט. למרות שהמחירים לרוב נתונים לשיקול דעתם של המוסדות עצמם, הם לא נוטים להיות אקראיים יותר מדי. במילים אחרות: ישנם שירותים שונים המרכיבים את עלות המחיה בבתי אבות ובמוסדות דיור מוגן, אליהם נתייחס במאמר הנוכחי.
בין מגורים לבין טיפולים: כך נקבעים מחירי המחיה בתי אבות ובתי דיור מוגן
השירותים שמקבלים דיירי בתי האבות ומוסדות הדיור המוגן קובעים במידה רבה את המחיר שהם צפויים לשלם. זה מתחיל כמובן עם עלויות המחיה, המשתנות גם בתוך מוסד גריאטרי נתון. על חדרים פרטיים, גדולים ומאובזרים היטב הציפייה היא שהתשלום המבוקש יהיה גבוה יותר מאשר חדרים קטנים, בהם מאוכלסים כמה דיירים. הגודל של החדר, המפרט הטכני שלו (ריהוט, מוצרי חשמל וכדומה) ואפילו הנוף הנשקף מהחדרים עשויים להגדיר כמה בדיוק משלמים.
התשלום החודשי שמשלמים הדיירים כולל בתוכו בדרך כלל גם את ההוצאות הנלוות, למשל על חשמל או פעולות ניקיון. שימו לב שעל פי חוק יש כמה שירותים שאמורים להיות חלק אינטגרלי מהתשלום שמשלמים הדיירים, כך שהמוסדות אינם רשאים לגבות עליהם תשלום נוסף. בעיקרו של דבר מדובר כאן על תרופות, מוצרי ספיגה, חדרי אשפוז, שירותי כביסה, שירותי הסעות חולים לטיפולים ולאשפוזים בבתי החולים הציבוריים במקרי הצורך וכן הלאה.
המענה שמציעים בתי אבות ומוסדות דיור מוגן חולש פעמים רבות על שלל תחומים בחייהם של הדיירים. שירותים רפואיים, פרה רפואיים, סיעודיים, סוציאליים ואפילו אלטרנטיביים הופכים את חיי הדיירים לפשוטים יותר, אבל מנגד עשויים לייקר במידת מה את התשלום שנדרש מהדיירים (בצורה ישירה או עקיפה). הדבר נכון על אחת כמה וכמה בתשתיות שמשתלבות עם חיי הפנאי של הדיירים, למשל חדרי כושר, מתחמי ספא, חוגים, ערבי תרבות וכן הלאה.
המחיר לא חייב להיות אחיד או קבוע
לאחר שמבינים מהו הסכום הדרוש לתשלום, עולה בוודאי שאלה נוספת: מהי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת? כאן כבר חשוב לראות את המאפיינים של האדם הספציפי, בעיקר בכל הנוגע לרמות התפקוד שלו. ככל שהאדם המבוגר סובל ממחלה חמורה יותר, וככל שיכולת התפקוד שלו נמוכה יותר, כך הצפי הוא שהסיוע שיינתן לו יהיה רחב יותר. חשוב להדגיש עם זאת שההשתתפות של המדינה וגורמים אחרים בעלויות המחיה במוסדות לגיל הזהב שמורה בעיקר למקרים בהם האדם עובר אל בית אבות (ובעיקר כשבית האבות מיועד לסיעודיים או לתשושי נפש). אדם מבוגר ועצמאי המעוניין לעבור להתגורר במוסד דיור מוגן פרטי, יצטרך ככל הנראה לשלם את הסכום הנדרש בעצמו.
החדשות המעודדות הן שיש מסלולי תשלום שונים, כך שגם כאשר המחיר הראשוני נראה גבוה – אפשר עדיין לבחור בצורת התשלום המתאימה ביותר לקשיש ולמשפחתו. בדרך כלל האבחנה היא בין סכום המשלמים במעמד הכניסה למוסד (פיקדון או דמי כניסה), לבין דמי השכירות והתחזוקה החודשיים. נהוג לשלב בין תשלום ראשוני בכניסה לתשלום חודשי קבוע, אבל עצם השילוב נתון למשא ומתן.
מומלץ להקדיש את המאמצים לבחינת מסלולי התשלום שמציע בית האבות או מוסד הדיור המוגן, בהם פעמים רבות יש מקום לגמישות. במקביל, רצוי לבחון את ההון שיש לרשות הקשיש ומשפחתו בנקודת הזמן המסוימת, וגם איזו הכנסה צפויה לו בחודשים הקרובים: קצבאות זקנה או נכות למשל. רק כך אפשר יהיה לדעת מהו המסלול בו יהיה פשוט יותר לעמוד, ובאיזה אופן.
