הזדקנות בבית ובקהילה – חלק שני

לחלק ראשון הזדקנות בבית ובקהילה

כפי שנידון בחלק הראשון של מאמר זה, ניתן לראות שהמגמה היום היא השארת הקשיש בסביבתו הטבעית ומתן שירותים בסביבתו. בחלק זה נעלה את היתרונות והחסרונות בהשארת הקשיש בקהילה וכמו כן ביתרונות ובחסרונות בחלק מהשירותים הספציפיים הניתנים בקהילה.

כיום 95% מהקשישים חיים בקהילה ורק 5% נמצאים במסגרת מוסדית. נתונים אלה מראים שיש להשקיע משאבים רבים בפיתוח שירותים בקהילה ובהקצאת משאבים לתחום זה.
מחקרים רבים מעלים את הנקודה כי השארת הקשיש בסביבתו המוכרת משפרת את איכות חיו ומאפשרת לו עצמאות וחופשיות. עוד נמצא כי הסביבה הטבעית של הקשיש מאפשרת לו להזדקן בכבוד ומעצימה אותו בכך שנותנת לו חופש בחירה ושליטה בחייו.

מרבית הקשישים טוענים כי היו מעונינים להישאר בביתם וזאת מתוך הכרות עם הסביבה וקשרים מן העבר שמחברים אותם למקום. לאור זאת אנו מאמינות שאכן יש לכבד את רצון הקשיש להישאר בביתו ולהחליט על המשך חייו וזאת מתוך כבוד ורצון להעצים את הקשיש אשר היה עצמאי כל חייו ואין צורך לשלול ממנו זכות זו רק מפאת גילו המתקדם.

עצם העברת הקשיש למוסד – בית אבות או דיור מוגן שלא מבחירתו או עקב הפעלת לחץ על ידי גורמים חיצוניים מונעת ממנו את הזכות הבסיסית של שליטה בחייו וכל עוד הוא כשיר מבחינת החוק זכותו לקבל החלטות בכל הנוגע לחייו שלו.

לעומת זאת, ישנם מספר טיעונים היכולים דווקא לחזק את הצורך בסידור מוסדי והוצאת הקשיש מהקהילה. ישנם מקרים בהם לא ניתן לאפשר לקשיש להישאר בביתו עקב אי יכולת לספק לו טיפול ומענה לצרכיו המיוחדים.

שירותי קהילה לקשיש בישראל

כעת נדון בחלק מהשירותים הניתנים בקהילה, נבחן את תרומתם לקשיש מנקודת מבט ביקורתית על דרך התנהלותם ונדון בשאלה האם הם משיגים את המטרות שהציבו לעצמם.

מרכזי יום לקשיש

מטרתם של מרכזים אלה הייתה לתת מענה לצרכיו התפקודיים של הקשיש, לספק לו פעילות חברתית ותרבותית, מעורבות חברתית ולהשגיח על בריאותו על ידי ביצוע מעקב שוטף. מטרתם העיקרית הייתה קיום הדרכות והכוונה של הקשיש להתמודדות עם תהליך הזקנה. אכן פעילותם של מרכזים אלו חשובים מאוד ומעניקים מסגרת קבועה ויציבה עבור הקשיש המשתתף בפעילויות. בנוסף, מורידות נטל רב מהמטפלים הבלתי פורמליים.

עם זאת, מניסיוננו קשישים רבים אינם יכולים להגיע למרכזי יום לקשיש מכיוון שעלות השהייה בהם גבוהה ולא כל הקשישים יכולים לעמוד בהוצאות אלו. גם הפתרון של קיזוז שעות מחוק סיעוד אינו אידיאלי בכל מקרה מכיוון שבחלק גדול מהמקרים הקשישים אכן זקוקים לכל שעות הטיפול שניתן להם ואינם יכולים לצמצמן.

כמו כן, מביקור במספר מרכזי יום ניתן היה לראות תמונה שונה מזו המוצגות במטרות השירות.לדוגמא: לא תמיד מבוצע מעקב רפואי שוטף אחר מצבם של הקשישים. בנוסף, ההתמקדות של המרכז בסיוע לקשישים מוגבלים מרתיע את הקשישים העצמאיים מלבקר במקום וליהנות מהשירותים הניתנים בו. למרות זאת, ידוע כי קשישים המבקרים במרכזי יום, גם באופן חלקי, מדווחים על שיפור בתחושת הערך העצמי ובתחושת השליטה בחייהם (גל ופריזנט, 2003).

קהילות תומכות

ביתרונות מסגרת זו המסייעים בהשארת הקשיש בסביבתו הטבעית דנו בפרק הקודם. הקהילה עצמה הפכה שותפה פעילה בחיי הקשיש דבר שיכול לעזור ולשפר את תדמית הקשיש בעיני כלל האוכלוסייה.לקשיש אפשרות לקחת חלק פעיל בקהילה ולהמשיך את שגרת חייו.

עם זאת, קיימת ביקורת על מסגרת זו. ביליג וכץ (2003) מדברים על כך שהשארת הקשישים בקהילה עלולה להוביל להזדקנות פיזית של השכונה ולהידרדרות של השכונה כולה. זאת מכיוון שאין כניסה של דיירים צעירים לשכונה ותחלופה של האוכלוסייה אשר יכולה בסופו של דבר לפגוע בקשיש עצמו. דבר זה עולה ממחקרים אשר מעידים כי שביעות רצון של הקשיש מסביבתו נובעת בין היתר מרמת עיצובה האסתטי של השכונה.

בנוסף הביקורת מדברת על כך שכל הקהילה נשענת על דמות דומיננטית אחת שהיא אב הבית. אב הבית נותן מענה לכל האוכלוסייה בקהילה ולא תמיד באפשרותו לתת מענה מיידי לכל תושב עקב הלחץ המופעל עליו. למרות ביקורת זו אנו רואות בקהילה התומכת את אחד הפתרונות היעילים ביותר אשר מעניקים חופש וכבוד לקשישים ומשפרים את תהליך ההעצמה האישי של כל קשיש.

שירותי הרווחה

לשכות הרווחה אמורות לענות על צורכיהם של הקשישים הנזקקים אשר חיים בקהילה. כמו כן על פיקוח חוק הסיעוד בפועל.

דוח מבקר המדינה (2000) מעביר ביקורת חריפה על פעילות לשכות הרווחה. הנקודות אותן הוא מעלה הנן: עומס עבודה רב המגביל את יכולתם של העובדים הסוציאלים להבטיח טיפול הולם לקשישים. ישנם מקרים בהם קשיש שנפתח לו תיק בלשכה לא נפגש כלל עם עובד סוציאלי.

בנוסף, בגלל עומס עבודה לא מתבצע איתור של הקשישים הנזקקים לסיוע ורק פניות אל הלשכה נענות. דבר נוסף חשוב לא פחות הוא שלא מתבצעות פעולות באשר להפצת מידע על השירותים המגיעים לקשישים. בעיקר בקרב קשישים שאינם דוברי  עברית. ביקורת נוספת מופנית כלפי חוסר נגישותם של לשכות הרווחה לזקנים המוגבלים בניידותם.

אנו מאמינות שרוב הכשלים הללו נובעים מחוסר תיקצוב של הלשכות ובעצם משקפים את המדיניות הרווחת במדינה שהיא התעלמות מסוימת מצורכי הקשישים ותיקצוב נמוך של שירותים למען אוכלוסייה זו.

חוק סיעוד

מטרת חוק זה בראש ובראשונה הייתה השארת הקשיש בקהילה. כיום חוק סיעוד מעניק עזרה לכ-120,000 קשישים ובעצם מונע את העברתם של קשישים עם בעיות תיפקוד חלקיות בלבד למוסדות. החוק ממומן על ידי ביטוח לאומי ויתרונו הבולט היינו שכל אדם שנמצא זכאי לגמלה, בתוקף חוק זה לא יהיה ניתן לשלול ממנו את הגמלה מסיבה של חוסר תקציב.

לחוק זה אומנם יתרונות רבים והוא מוגדר כחוק חדשני אשר בא להגן על הקשיש ולאפשר לו את זכות הבחירה בהשארות בביתו. עם זאת קיימת גם ביקורת על יישומו.
אחת הביקורות העיקריות הנה על כך שמבחני ההכנסה בהם הקשישים צריכים לעמוד מונעים את השוויוניות שבו. כמו כן, הבדיקות אותם מבצעים על מנת לקבוע זכאות הן בדיקות משפילות ופוגעות.

בנוסף קיימת ביקורת על ההתנהלות והבירוקרטיה שמאפיינים את המוסד לביטוח לאומי כגון: בכל ישיבת החלטה לגבי זכאות מועלים מקרים רבים ולא ניתנת תשומת לב לכל מקרה באופן פרטני. כתוצאה נמנע תכנון נכון של תוכניות טיפול מתאימות.

כמו כן השירות לזקן שאחראי על יישום החוק בכל אזור שיפוט אינו קבע מתכונת של הכשרה למטפלות ואין פיקוח על איכות הטיפול באופן כללי.

אנו רואות בחוק זה חשיבות רבה וכוונתו של המחוקק הייתה להקל על הקשיש ככל שניתן. הביקורת שהועברה היא על דברים שניתנים לשינוי אשר יכול להוביל ליישום טוב יותר של החוק ועזרה משמעותית יותר.

רשתות תמיכה בלתי פורמליות

רשת זו מהווה מערכת תמיכה חברתית עבור הקשיש. יתרון בולט למערכת תמיכה זו היינו שהקשיש מקיף עצמו בסביבה של אנשים משמעותיים עבורו. דבר המהווה חשיבות רבה. על פי רגב (1998), קשישים אשר חיים בביתם עם בן משפחה ובן זוג תומך מדווחים על איכות חיים טובה יותר וכתוצאה מכך שביעות הרצון שלהם מהחיים גבוהה יותר. עוד עולה ממחקרה כי הקשיש תופס עצמו כאדם אהוב ומוערך ותחושת הקרבה והאינטימיות עם חברים ובני משפחה קרובים מקלה על תחושת האובדן, במקרים מסוימים, והסתגלותם לשינויים.

מאידך, חוסר מעקב אחרי קשרים אלו וחוסר ביקורת יכול להוביל למצבים קיצוניים בהם הקשיש נמצא במצבים של התעללות על ידי אנשים המעורבים במערכות חברתיות אלו, במקרים רבים בן משפחה . לבנשטיין ורון (2000), מדברות במאמרן על כך שבן המשפחה נמצא בלחץ רב עקב הצורך שלו לטפל בקשיש. השחיקה שבתפקיד יכולה לבוא לידי ביטוי בהתעללות פיזית ונפשית ובהזנחת הקשיש.