הזדקנות בבית ובקהילה

כיום אוכלוסיית הקשישים הולכת ומזדקנת ואחוז הקשישים בה נמצא במגמת עלייה תמידית. הסיבות לכך הנם תוחלת חיים ארוכה יותר, עלייה גדולה של קשישים לישראל בשנים האחרונות ואחוזי ילודה נמוכים יחסית המעלים את אחוז הקשישים באוכלוסייה.

אחוז הקשישים מכלל האוכלוסייה עומד כיום על 11% וצפוי לעלות בשנים הקרובות.  החברה הישראלית עומדת בפני האתגר הלא פשוט כלל של התמודדות עם צרכיו של ציבור זה.

תהליך ההזדקנות עלול להביא לתלות של הקשיש במערכות תמיכה פורמליות ובלתי פורמליות ללא קשר כיצד תיפקד בעבר. מדברים אלו עולה החשיבות בפיתוח תוכניות תמיכה בקשיש על מנת להעצים אותו ולאפשר לו להמשיך ולתפקד בצורה הטובה ביותר עם המוגבלויות הקיימות. ממחקרים שנעשו עולה כי תחושת חוסר האונים וחוסר השליטה גורמת לירידה בתפקוד הפיזי והנפשי ומצד שני תחושת אופטימיות ושליטה מגבירה את החסינות הפיזית והנפשית ואף יכולה להאט התפתחות של מחלות  (גל ופריזנט, 2003).

הדעה הרווחת כיום הנה להשאיר את הקשיש בקהילה אותה הוא מכיר ומתן שירותים בתוך הקהילה עצמה, כגון: בריאות, רווחה, דיור, תחבורה ושירותי תמיכה בלתי פורמאלים המשלימים את הטיפול הפורמלי (ברודסקי, חביב ומזרחי, 2001).

במאמר זה נדון באוכלוסיית הקשישים המתגוררת בקהילה תוך התייחסות לשירותים הקיימים כיום בקהילה ונדון ונעלה הצעות לשיפור שירותים אלו ושירותים נוספים אשר לדעתנו יש לפתח על מנת לתת מענה לצרכים המיוחדים של אוכלוסייה זו לרבות פיתוח שירותי ניהול טיפול בקשישים.

שירותים מיוחדים לקשיש בקהילה

בשנים האחרונות חל בישראל שינוי מדיניות נרחב בתחום השירותים הקהילתיים הניתנים לאוכלוסיית הקשישים. שינוי מדיניות זה נובע מהבנת צורכיהם של האוכלוסייה ובנוסף שינויים כלכליים וחברתיים של הממשלה כגון: הפרטה חלקית המעבירה את האחריות למתן שירותים לארגונים לא ממשלתיים, בעיקר וולונטריים (יקוביץ וקטן, 2005). עדות לשינוי מדיניות זה עולה גם מעלייה ניכרת בשימוש בטיפול ביתי כתחליף לאשפוז המוסדי (וינקר, 2000).

רבים מהמאושפזים במוסדות גריאטריים היו יכולים לקבל את הטיפול בביתם במסגרת השירות לטיפול ביתי. בנוסף עולה כי רוב הקשישים עצמם מעדיפים כיום להישאר בסביבה הטבעית והמוכרת להם ולקבל את השירותים בבית ובקהילה (שמש, 1996).

מנתונים סטטיסטים ניתן לראות שאכן ישנה עלייה מתמדת באחוז הקשישים המוגבלים בקהילה. בשנות ה90 אחוז המוגבלים בקרב אוכלוסיית הקשישים עמד על 12.2%. הצפי לשנת 2010 היינו 17%, מתוכם 13.5% יושארו בקהילה ולכן יש מקום להיערך מבעוד מועד לשינויים אלו.

כיום יש מספר שירותים בקהילה הניתנים ספציפית לאוכלוסיית הקשישים. חלקם פורמליים כגון: מרכזי יום לקשיש, קהילה תומכת, שירותי רווחה וביטוח לאומי. ובלתי פורמאלים כדוגמת בני משפחה.

כעת נפרט בקצרה על שירותים אלו הניתנים בקהילה:

מרכזי יום לקשיש

נועד לשרת בעיקר קשישים מוגבלים פיזית ונפשית. מרכזי היום מספקים לקשישים שירותים מקצועיים וטיפולים משולבים בפעילות חברתית.
הרעיון שעומד מאחורי מסגרת זו היינו השלמת הטיפול הפורמלי שניתן מהמדינה והקלה על המטפלים הבלתי פורמאלים (בני משפחה, מכרים ומתנדבים).
השימוש בשירותי המרכז הנו בתשלום אשר בחלקו ממומן באופן פרטי וחלקו מחוק סיעוד של ביטוח לאומי.

כיום פועלים בארץ קרוב ל-170 מרכזי יום אשר מטפלים בכ-10,000 קשישים. יש לציין כי המספרים נמצאים במגמת עלייה תמידית (מבקר המדינה דו"ח שנתי, 2000).

קהילה תומכת

מסגרת זו מאפשרת לקשיש להישאר בביתו ולקבל את השירותים להם הוא זקוק בתוך הקהילה עצמה. התוכנית מופעלת בשילוב של גורמים פורמליים בקהילה ומתנדבים.
החברים בקהילה התומכת נהנים מסל שירותים הכולל: מעקב בריאותי, שירות ארוחות, שירותים סוציאלים, קניות, ליווי, שירותי טיפול בבית, יעוץ משפטי, הסעות ופעילות פנאי.
כל תוכנית במסגרת קהילה תומכת  כוללת מספר תפקידים קבועים כגון:

• מנהל אשר אחראי על ההדרכה וליווי מקצועי. בנוסף מפקח על בעלי תפקידים אחרים בתוכנית.
• אב בית אשר מהווה דמות מרכזית בתוכנית ונמצא בקשר מתמיד עם הקשישים.
• מפעיל חברתי אשר אחראי על ארגון הפעילות החברתית ומציאת מתנדבים.

שירות נוסף המאפיין תוכנית זו היינו שירות קריאת מצוקה 24 שעות ביממה אשר מעניק שירות רפואי במקרה הצורך.
מסגרת זו קיבלה הכרה בישראל בעשור האחרון וזכתה לתנופה ניכרת. כיום קיימות כ-66 קהילות פעילות. מימון החברות בקהילה התומכת היינו באופן חלקי על ידי הקשיש עצמו ובנוסף מימון על ידי עמותות למען הקשיש.

משרד העבודה והרווחה

משרד זה מסייע לקשישים נזקקים באמצעות השירות לזקן ולשכות הרווחה ברשויות המקומיות. סיוע זה נובע מתוקף חוק (חוק שירותי הסעד). השירות לזקן אחראי על הנחיית העובדים הסוציאליים בלשכות אשר אחראיים על הטיפול הישיר בקשישים בתחום שיפוטם.

הלשכות אחראיות על כ- 60,000 קשישים מוגבלים ונזקקים אשר אינם זכאים לגמלת סיעוד ומקבלים מימון מהלשכה. בנוסף הלשכות מפקחות על מתן שירותי סיעוד לקשישים הזכאים לגמלת סיעוד (מבקר המדינה דו"ח שנתי, 2000).

חוק סיעוד

חוק זה מופעל בישראל משנת 1989 ומספק ביטוח אוניברסלי שכל הזכויות והחובות של המבוטחים מעוגנים בו. חוק זה נועד לסייע לקשישים החיים בקהילה במתן שירותים טיפוליים בבית ועזרה בעבודות הבית. החוק ניתן כגמלה בעין שמשמעותה אספקת השירותים על ידי גורמים חיצוניים ולא מתן גימלא בכסף לקשיש עצמו או בני משפחתו.

האחריות על יישום החוק מוטלת על המוסד לביטוח לאומי. הזכאות לשירות מותנת בעמידה בקרטריונים אחידים ושוויוניים הקבועים בחוק. קביעת תוכנית הטיפול והפיקוח על יישומו מוטל על לשכות הרווחה ושירותי הבריאות (שמיר ובורובסקי,2000).

היחידה להמשך טיפול בבית ובקהילה

מסגרת טיפולית זו מיועדת לקשישים עם מוגבלויות אשר מונעות מהם להתנייד בצורה קלה. על השירות אחראית קופת החולים בשיתוף עם שירותי הרווחה שאחראיות על הפן הסוציאלי.
על מתן השירות בפועל אחראית אחות המרפאה בקהילה שמבוצעת לעיתים בליווי רופא בבית הקשיש. כמו כן, אנשי מקצוע אחרים אשר יכולים להקל על הקשיש (פיזיותרפיסטים, דיאטנים וכדומה).

תוכנית זו מחייבת קשר קבוע בין שירותי הבריאות לצוות הרב מקצועי (עו"ס ואחות) לבני המשפחה והקשיש עצמו (שמש, 1996).

ארגונים וולונטרים המעניקים שירותים ספציפיים לקשישים

ארגונים אלה ממלאים תפקיד חיוני באספקת שירותים ממלכתיים ועירוניים לאוכלוסיית הקשישים. ארגונים אלו מאופיינים בפיתוח שירותים חדשים, מעורבות גבוהה של מתנדבים, עיסוק בסנגור על האוכלוסייה ומתן מענה לצרכים מיוחדים (להרחבה: הזדקנות אנשים בעלי צרכים מיוחדים).
ארגונים אלו פועלים ללא מטרת רווח ונשענים על מימון פרטי וממשלתי.

כיום פועלות קרוב ל-110 עמותות שמספקות שירותים בקהילה. החשיבה שמאחורי עידוד הקמת עמותות שכאלו הנה מעורבות ארגונים מקומיים ושיתוף הקשישים עצמם החיים בקהילה בשיפור איכות חייהם של הקשישים (יקוביץ וקטן, 2005).

רשתות תמיכה בלתי פורמליות

רשתות אלו מסייעות לקשיש בעזרה יום יומית. הן מוגדרות כמערכות של קשרים חברתיים בתוך קבוצת אנשים מוגדרת המאופיינת בהשפעתם על התנהגותם של האנשים הקשורים בה.
רשתות אלו בעיקר כוללות בני משפחה ואנשים דומיננטים אחרים אשר מעורבים בחיי הקשיש ועוזרים לו כאשר נזקק לכך. במקרים רבים קיים שיתוף פעולה בין הרשתות הפורמליות לבלתי פורמליות והן משלימות את עבודתה אחת של השנייה (גרין ואוסלנדר, 2004).

מכל הדברים שהעלנו עד כה ניתן לראות שאכן קיימת מגמה של שילוב הקשיש בקהילה ומניעת הוצאתו למוסדות. תוכניות קהילתיות מתפתחות באופן משמעותי ומעניקות פתרונות לקשיש החי בביתו. למרות דברים אלו יש מקום לשינויים נוספים ודרכי התערבות אחרות. בהמשך המאמר נדון בשירותים המפורטים לעיל – על מידת תרומתם לקשיש ונעלה דרכים נוספות לשיפור חייו של הקשיש בקהילה כפי שאנו רואים את הנושא – שירותי הקהילה לקשיש.