אשפוזים חוזרים בקרב קשישים

אנשים קשישים (מוגדרים כאנשים מעל גיל 65), מאושפזים יותר מאשר אנשים צעירים. הסיבות לכך נובעות בעיקר מרגישותם של הקשישים למחלות, וכן החשש מסיבוכים של מחלות פשוטות שלא מביאות אנשים צעירים יותר לידי אשפוז.

מעבר למספר האשפוזים הגבוה, פרק הזמן בו מאושפזים הקשישים בבתי החולים גבוה בממוצע בשלושה ימים מפרק הזמן בו מאושפזים אנשים צעירים יותר. בנוסף, קשישים נוטים יותר מאנשים צעירים לחזור לאשפוז במחלקה (בעיקר מחלקות פנימיות) בטווח של שלושה חודשים משחרורם מאשפוז קודם. למעשה, הנתונים מראים ש-25% מהקשישים חוזרים לאשפוז נוסף.

סיבות לאשפוז חוזר

• רוב האשפוזים החוזרים נובעים מכך שהקשישים משתחררים לביתם לאחר האשפוז הראשון כאשר אינם בריאים לחלוטין. מצב זה נובע ממדיניות משרד הבריאות בעקבות מחסור במיטות בבתי החולים. בבית החולים מייצבים את מצבם של הקשישים, אך משיקולים של עלות האשפוז במחלקת החלמה ושל נוחיות החולה, הקשיש חוזר להחלמה מלאה בבית. פעמים רבות הטיפול בבית אינו מלא, או שמסיבות אחרות ההחלמה אינה מושלמת, ולכן הקשיש חוזר שוב לבית החולים.

• במקרים אחרים נובע האשפוז החוזר מאבחון מוטעה באשפוז הראשון, שמוביל לטיפול לא הולם למחלה ומצריך חזרה לבית החולים.

• כאשר חולה משתחרר לביתו, על הרופא המטפל בבית החולים להעניק לו הוראות מפורטות להמשך הטיפול בבית. העדר הוראות כאלה, אי מילויים, חוסר שיתוף פעולה של רופא המשפחה או חוסר הבנה של ההוראות על ידי הקשיש עלולים להביא לחזרת המחלה ולצורך באשפוז חוזר.

בעייתיות באשפוזים חוזרים

אשפוזים חוזרים בבתי חולים הינם תופעה בעייתית ממספר סיבות. ראשית, איכות חייו של הקשיש נפגעת: אשפוז בבית חולים פוגע בשגרת החיים של החולה ושל בני משפחתו שעליהם ללוותו, וכן הוא לא נעים, מלווה בכאבים וכדומה.

בנוסף, בית חולים אינו מקום בריא, במובן שנמצאים בו זיהומים רבים אליהם עשוי הקשיש להיחשף. פרוצדורות פולשניות שמתבצעות לעיתים תכופות באשפוז (ניתוחים, החדרת אינפוזיה, החדרת קטטר וכד'), עלולות להוות מקור לזיהומים ולמחלות חדשות שהקשיש לא הביא מהבית. כמו כן, מחקרים קובעים כי אשפוז בבית חולים גורם להתדרדרות קוגניטיבית של קשישים ובכך עלול לגרום למחלות דמנטיות.

ולבסוף, לאשפוזים החוזרים ישנה גם משמעות כלכלית, המשפיעה בעיקר על קופות החולים וביטוחי הבריאות, מכיוון שגופים אלה מסייעים במימון אשפוז קשישים בבתי החולים.

מניעת אשפוזים חוזרים

מניעת האשפוזים החוזרים מתייחסת כמובן, לגורמים לאשפוזים אלה. ראשית, יש לשקול מחדש את ההמלצות לגבי משך האשפוז האופטימאלי. יחד עם הצורך לפנות מיטות לחולים קשים ויחד עם רצונם (לעיתים) של קשישים ובני משפחתם לחזור הביתה במהרה, יש לשקול האם יש מקום לשחרור מוקדם לפני החלמה מלאה.

יתכן שעל הצוות הרפואי לבחון את מידת הסבירות שהקשיש יקבל טיפול משלים הולם למחלתו, על מנת שיבריא ממנה לחלוטין לפני שיאלץ לחזור ושוב "לתפוס מיטה" במחלקה. בהקשר זה, ממליצים מומחים על יצירת מנגנון המקשר באופן הדוק ועקבי בין הרופאים בבית החולים לבין הרופאים בקהילה.

למשל, נוכחותה של אחות שתפקידה ליצור קשר עם הרופא המטפל ולהעביר אליו מידע חיוני לגבי המחלה, האשפוז והמשך הטיפול הנדרש, דבר שיכול למנוע מקרים רבים בהם הקשיש חוזר לביתו ולא ממשיך לקבל טיפול ראוי למצבו.

פתרון נוסף, הוא מסגרת חלופית לבית החולים. קשישים שעוברים ניתוחים מועברים פעמים רבות למסגרות החלמה מחוץ לבית החולים ומחוץ לבית, כך שקיימת תקופת מעבר בה מקבל הקשיש טיפול רפואי תואם למצבו וחוזר לביתו רק לאחר החלמה מלאה.

כמובן שגם פתרון זה בעייתי, משום שהוא למעשה ממליץ על הארכת משך האשפוז- מחוץ לבית חולים. למרות שמסגרת חלופית כזו עשויה להיות נעימה יותר מהמשך אשפוז ממושך בבית חולים, עלותה יקרה לעיתים אפילו יותר מאשפוז.