שכר מינימום של עובדים זרים – מטפלים סיעודיים

עו"ד אורן יוגב, מומחה בדיני עבודה

כידוע, עובדים זרים בישראל זכאים לכל זכות הנתונה מכח משפט העבודה המגן לכל עובד בישראל (להרחבה – מידע משפטי עובדים זרים). עצם עובדת היותם "זרים", אינה "שוני רלבנטי" לעניין חוקי העבודה, המאפשרת או מצדיקה את אפלייתם ביחס לעובדים שאינם זרים. עובדת זרה מוגנת לפי חוק עבודת נשים מפיטורים בהריון, בחופשת לידה ובשלושת החודשים שלאחריה, בדיוק כמו עובדת בישראל שאינה עובדת זרה. עובד תאילנדי בחקלאות זכאי לביטוח בפנסיית יסוד כמו עובד בחקלאות שאינו זר. מיותר לציין כי עובד/ת זר/ה מוגן/נת לפי החוק למניעת הטרדה מינית כמו עובד/ת בישראל שאינו/ה זר/ה. וכן הלאה.

שכר מינימום – הוראות החוק

במה שנוגע לשכר למשרה רגילה (עד 186 שעות בחודש) – עובדים זרים זכאים לכל הפחות לשכר מינימום, כמשמעותו לפי חוק שכר מינימום, לפי עדכוניו. אם העובד הזר עובד משרה שאינה מלאה, הרי שכמו עובד בישראל שאינו זר הוא זכאי לכל הפחות לחלק היחסי משכר המינימום לפי חלקיות משרתו. לצורך המחשה: אם העובד הזר עובד חצי משרה, הרי שיהיה זכאי לכל הפחות ל- 2,150 ₪ (4,300 ₪ – שכר מינימום נכון להיום : 2).

עם זאת, מאפייניו הייחודיים של העיסוק בענף הסיעוד, מאפשרים לשלם למטפל הסיעודי שהוא עובד זר, פחות, ואף הרבה פחות, משכר מינימום. המאפיין של עובד זר העוסק בטיפול סיעודי, העושה אותו לשונה ב"שוני רלבנטי" מעובד בישראל שאינו עובד זר, לעניין חוק שכר מינימום, הוא העובדה שהוא מתגורר בבית המעסיק / המטופל ("live in" בז'רגון המקצועי), ומדורו וכלכלתו הנם לפיכך, במקרה הרגיל, על המעביד. חיבור זה יעסוק איפה רק בעובדים זרים בסיעוד המתגוררים בבית המטופל (וזהו מצב הדברים במקרה הרגיל), והוא אינו רלבנטי לעובד זר – מטפל סיעודי שאינו גר בבית המטופל (המקרה החריג).

ס' 3 לחוק הגנת השכר מאפשר למעביד, בהסכמת העובד, לשלם חלק משכר עבודה באוכל ובמשקאות המיועדים לצריכה במקום העבודה, להוציא משקאות משכרים, או בדיור, אם דרך תשלום זאת נקבעה בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה או שהיא נוהג מקובל בתנאי עבודה, ובלבד שהשווי המיוחס לכל אלה לא יעלה על המקובל בשוק.

אם כן, היישום של סעיף זה בחוק הגנת השכר מותנה ב"הסכמת העובד". בענף הסיעוד אין הסכם קיבוצי, ולא תמיד העובד הזר ומעבידו חותמים על חוזה עבודה, המסדיר את תנאי העבודה, ובפרט – את גובה השכר המשולם, ואת הזכות למדור וכלכלה על חשבון המעביד. יכול עובד זר לבוא ולטעון, כי הוא בכלל לא הסכים, ולא התבקש להסכים, שחלק משכרו ישולם במדור ובכלכלה, וכי תנאי עבודה אלו הוכתבו לו כמצב נתון וכתנאי לעצם קבלת העבודה, ולפיכך הוא זכאי לשכר מינימום מלא (או מלוא חלקו היחסי, לפי חלקיות המשרה) לכל תקופת עבודתו.

כאן רלבנטי ה"נוהג המקובל בתנאי עבודה": כאמור, מגוריו וכלכלתו של המטפל הסיעודי העובד הזר בבית המטופל הם הכלל, והם גם אינטרס של העובד עצמו (המבקש באופן זה להותיר כמה שיותר משכרו בידיו, ולהידרש לכמה שפחות הוצאות ב"מדינת היעד" שאליה הוא מהגר על-מנת לעבוד) בעוד שמגוריו במקום אחר שאינו בית המטופל, הם היוצא מן הכלל, והדבר הוא ב"ידיעת דיינים". עובדה זו, כשמצרפים אותה לעובדה, שעובדים זרים, בשל חולשתם המובנית והיחסית ביחס למעבידיהם, אינם נוהגים "לתקוף" בערכאות את תנאי עבודתם, בכל זמן שבו הם עובדים אצל אותו מעביד, ועובדים שנים, ואף שנים רבות, אצל אותו מעביד, באותם תנאי עבודה, ללא כל תלונה (זו מגיעה, במקרה הרגיל, רק לאחר סיום יחסי העבודה), היא הנותנת בידי בתי הדין לעבודה את אותה "הסכמת העובד", הנלמדת מ"נוהג מקובל בתנאי העבודה", הדרושה כתנאי ליישומו של ס' 3 לחוק הגנת השכר.

סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר מתיר למעביד לנכות משכר העובד חוב על-פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה. שוב, יכול עובד זר לבוא ולטעון, כי הוא לא נתן שום "התחייבות בכתב" לניכוי כלשהו משכרו (הנטל להוכיח התחייבות שכזו הוא על המעביד, הטוען לחוקיות הניכוי), ובפרט – לא בגין מדור או כלכלה, וכי לכן הוא זכאי לשכר מינימום במלואו, ללא כל ניכויים.

אבל, כפי שנראה להלן – לא מכיוון זה "ייוושע" העובד הזר המבקש להותיר בידיו את מלוא שכר המינימום.
מה הקשר בין שתי הוראות אלה שבחוק הגנת השכר ? האם יש קשר כלשהו ? האם מעביד יכול לטעון כי הוא זכאי לשלם לעובד הזר – המטפל הסיעודי, רק 75% משכר המינימום, כי העובד התחייב ש- 25% הנותרים ינוכו משכרו בגין המדור והכלכלה שהוא מקבל בבית המעביד ? האם ניכוי מהשכר בשיעור 25% בגין מדור וכלכלה משקף את ה"שווי המקובל בשוק" של המדור והכלכלה ?

המשך בחלק ב' – שכר מינימום עובדי סיעוד