שכר מינימום מטפלים זרים חלק שלישי

שכר מינימום מטפלים זרים

לחלק הראשון של המאמר- שכר מינימום עובדים זרים
לחלק השני של המאמר – שכר מינימום עובדי סיעוד
בפרקטיקה, מכל מקום, השיעור מתוך שכר המינימום שמותירים בתי הדין לעבודה בידי מטפל זרים – העובד הזר, מסוג live in, אינו 95%, וגם לא 90%, כאמור בקביעתו הנורמטיבית של בית הדין הארצי לעבודה בעניין קבררה, כי אם שיעור נמוך בהרבה. בפרקטיקה, השיעור מתוך שכר המינימום שמותירים בתי הדין לעבודה בידי המטפל הסיעודי העובד הזר, הוא 75%, וזאת בהסתמך הן על ס' 25 לחוק הגנת השכר, והן על תקנות העובדים הזרים העוסקות בניכויים המותרים מן השכר, המגבילים את הניכוי המקסימאלי המותר ב- 25%. באופן זה, אם שכר המינימום הוא 3,850 ₪ (וזה המצב במדינת ישראל מאז יולי 08'), אזי שכר המינימום שבית הדין לעבודה יותיר בידי העובד הוא כ- 2,900 ₪ (המהווים 75% משכר המינימום), המהווים כ- 725$ (לפי שער 4 ₪ / 1$).

תביעת תשלום שכר מינימום – דרך החישוב

לכן, כאשר עובד זר – מטפל סיעודי מגיש תביעה להפרשי שכר בהשלמה לשכר מינימום, יערוך בית הדין לעבודה את ההתחשבנות הבאה:

בעמודה של השכר ששולם, או ששולם ב"שווה כסף", או שהיה מותר בניכוי, יציב בית הדין את הרכיבים הבאים:

–    השכר המזומן ששולם;
–    ניכוי מקסימאלי מותר בגין מגורים הולמים, כאמור – 186 ₪;
–    ניכוי מקסימאלי מותר בגין הוצאות נלוות למדור, כאמור – 66 ₪;
–    ניכוי מקסימאלי מותר בגין ביטוח רפואי, כאמור – 103.20 ₪;
–    דמי כלכלה(אוכל ושתיה) – 385 ₪ (בתי הדין לעבודה נוהגים להציב ב"משבצת" של "דמי כלכלה" מותרים בניכוי, 10% משכר המינימום, וזאת בהסתמך על הנפסק בפרשת קבררה הנ"ל, וזאת למרות שבפרשת קבררה נקבע כי תשלום השכר ב"שווה כסף" ב"סעיף כלכלה" הוא 5% בלבד);
–    רכיב המוכר בענף העיסוק המדובר בשם allowance, המשולם לעובד הזר מידי שבוע, בצאתו ליום המנוחה השבועית (בגין הוצאות נסיעה ואש"ל ליום המנוחה השבועית), בשיעור של 100 ₪ בשבוע – ובחודש 430 ₪;

כל זה, מבלי לערוך הבחנה בין תשלום שכר "בשווה כסף", לבין "ניכוי מותר", כפי שעשה בית הדין הארצי בפרשת קבררה, וללא הידרשות להתחייבות בכתב כלשהי מצד העובד, שלפיה הוא מסכים לניכוי כזה או אחר מן השכר.

ומכאן, שאם השכר ששולם במזומן לידי העובד היה, נניח 600$, ואם שער הדולר היציג הרלבנטי הוא 4 ₪, אזי העובד הזר יהיה זכאי להשלמת שכר בהשלמה לשכר מינימום בסך 350 ₪ לחודש.

מובהר, כי הנתונים בדוגמא דלעיל הנם לצורך המחשת הפרקטיקה בלבד, ואינם ישימים בכל המצבים. אם העובד הזר עבד באזור הדרום, נניח, אזי הניכוי המקסימאלי המותר משכרו בגין דיור הוא 110 ₪ בלבד; בדומה – אם אין בידי המעביד כל הוכחה לכך שעשה ביטוח רפואי לעובד, אזי לא יותר שום ניכוי בגין ביטוח רפואי (חובה להסדיר ביטוח רפואי לעובד הזר, ורצוי מאוד לשמור את הקבלות על התשלומים); כמו כן – היו מקרים בבתי הדין לעבודה, בהם הוצב בסעיף ניכוי מותר בגין דמי כלכלה סך של 500 ₪.

כל אימת שה"מספרים" הנ"ל משתנים (ויצוין בנוסף, כי מאז הותקנו התקנות, בשנת 2000, הסכומים המותרים בניכוי בגין מדור, הוצאות נלוות וביטוח רפואי, מתעדכנים מעת לעת), ובוודאי כאשר השכר המזומן ששולם בפועל הוא שונה מזה שהובא בדוגמא דלעיל, יהיו לכך השפעות על ההתחשבנות.

בסך הכל, ניתן לומר שאם העובד הזר קיבל באזור ה- 750$ לחודש במזומן, ובנוסף – את אותם דמי allowance, סביר להניח שתביעתו להפרשי שכר בהשלמה לשכר מינימום תידחה, או שתתקבל בשיעור נמוך, ובדרך כלל – סביר להניח שלא תוגש מלכתחילה.

***מובהר ומודגש, כי חיבור זה עוסק אך ורק בשכר מינימום, ואין לו שום נגיעה לתשלומים אחרים המתחייבים בדין, כגון דמי חופשה, דמי הבראה ושעות נוספות, שבשום מקרה אינם יכולים להיחשב ככאלו ששולמו במסגרת השכר המזומן המשולם לעובד הזר בגין "משרתו הרגילה", ובאלו נעסוק בחיבורים אחרים***