פצע לחץ

פצעי לחץ נוצרים כאשר האדם, הנמצא במצב של שכיבה או ישיבה ממושכת, נפצע כתוצאה מלחץ המופעל על איזורים גרמיים בגופו.

פצעי לחץ מלווים את האדם כבר מימי קדם – בראשית האנושות תועדו מקרים של פצעי לחץ אשר אף התגלו במומיות שנחשפו. גם בימי הביניים תועדו מקרים של פצעי לחץ כתוצאה מאישפוז ממושך של חולים, אך למרות ההתקדמות הרפואית שחלה מאז, עדיין 14% עד 21% מהמאושפזים בבתי חולים סובלים מפצעי לחץ, וריפויו של פצע לחץ אחד יכול לעלות עד לסכום של 70,000 דולרים ומהווה אחד מבעיות הבריאות הקשות בגיל הזהב.

פצע לחץ – פתופיזיולוגיה

גורמים רבים יכולים להוביל להיווצרות פצע לחץ, אך המשותף לכולם הוא היווצרות מצב בו ישנו לחץ הגורם לאיסכמיה (חוסר אספקת חמצן לרקמה מסוימת) שמוביל לנמק. הלחץ המופעל על העור, הרקמה רכה, השריר או  העצם  מקורו במשקלו של האדם, וכאשר לחץ זה עובר את הלחץ התוך- נימי, נוצר מצב של איסכמיה. רקמות גופנו מסוגלות לעמוד בלחץ גדול מאוד שמופעל עליהן לזמן קצר, אך לחץ ממושך, גם אם הוא גבוה אך במעט מהלחץ התוך נימי, מוביל לשרשרת תהליכים שסופה נמק.

האירוע המרכזי המוביל לפצעי לחץ הוא מחיצת רקמות כנגד גוף זר כמו סדין, כיסא גלגלים או כל משטח דומה אחר.

רקמת השריר הינה הרקמה הראשונה להיפגע בתהליך היווצרות פצע לחץ, ככל הנראה מכיוון שהיא צרכנית החמצן העיקרית בגוף. נזקים בלתי הפיכים לשריר עשויים להתרחש תוך פחות משעתיים מרגע הפעלת הלחץ, אך הנזק ישתקף מבעד לעור רק כעבור 10 שעות נוספות. מכאן החשיבות הגדולה לאבחון וטיפול מוקדם ככל האפשר.

בניגוד לדעה הרווחת, השבת זרימת דם לרמתה התקינה לאחר שהפצע כבר נוצר (כמו מעבר משכיבה על צד אחד לצד השני בחולים משותקי גפים), לא תביא להחלמת הרקמה אלא תביא לנזק נוסף, מסיבה שאינה ידועה עדיין. ההשערה היא שכאשר מערכת החיסון מזהה את מצב הנמק וחוסר החמצן היא מזעיקה גורמים אשר מביאים להגברת המצב הדלקתי ברקמה.

באנשים שאינם נכים גופנית או קוגנטיבית, פצעי לחץ אינם מתרחשים לרוב; מערכות משוב, רצוניות ושאינן רצוניות, מופעלות וגורמות לשינוי תנוחה. שינוי התנוחה מביא להעברת הלחץ למקום אחר, זמן רב לפני שנזק איסכמי כלשהו נגרם.

פצעי לחץ – סטטיסטיקות

פצעי לחץ באיזור התחתון, ובמיוחד באיזור הישבן, הינם הנפוצים ביותר. החולים לרוב הינם אנשים משותקי גפים, או אנשים המצויים באשפוז זמן רב ועל כן אינם יכולים לשנות את תנוחתם לעיתים קרובות.

מהבחינה המגדרית, באוכלוסיה הצעירה פצעי הלחץ נפוצים יותר אצל הזכרים, כתוצאה מאשפוזים שכיחים יותר מפגיעות בעמוד השדרה ובגב. באוכלוסיה המבוגרת לעומת זאת, השכיחות בנשים גבוהה יותר, ככל הנראה בגלל התמותה המאוחרת יותר אצלן.

דרגות חומרה של פצעי לחץ

הערכה של חומרת הפצעים עשויה להיות קשה למאבחן שלא נתקל בהם בעבר. לשם הקלה על האבחון ומיון הפצעים על פי חומרתם נתכנסה ועידה מיוחדת שחילקה אותם ל-4 דרגות על פי רמת הנזק הרקמתי בכל אחת מהן:

  • דרגה 1-  הורדה מיידית של הלחץ לאחר הפעלת לחץ ממושך עשויה לגרום לנמק. במצב זה האיזור הפגוע יבטא תסמינים דלקתיים ויהיה חם יותר יחסית לאיזורים שאינם פגועים. גוון העור יהיה בהיר יותר עד לבן לחלוטין בעקבות איסכמיה (חוסר זרימת דם וחמצן לרקמה ) שגרמה הפעלת הלחץ
  • דרגה 2- ירידה בעובי העור, יראה כפצע שטחי בעל גוון ורדרד. מבטא מצב של פגיעה באפידרמיס ובדרמיס
  • דרגה 3- אובדן עור מוחלט כמעט, ופגיעה גם ברקמות עמוקות יותר לרקמות שנפגעו בדרגה 2. עם זאת, אין חשיפה של גידים, עצמות או שרירים
  • דרגה 4- אובדן עור מוחלט עם חשיפה של גידים, עצמות או שרירים. באיזור הפצע יתפתח גלד, והעצמות החשופות תעבורנה הרס או תוזזנה ממקומן
 פצע לחץ דרגה 3

פצע לחץ דרגה 3

 הגורמים לפצע לחץ

כאמור, פצעי לחץ מתרחשים בעקבות הפעלת לחץ ממושך על רקמה כלשהי, בעיקר עקב מצב של נכות גפים. אולם ישנם מצבים נוספים הגורמים לכך;

  • במצב של התכווצויות או עוויתות, רקמת העור הנמצאת מעל למרפקים המכופפים חשופה לטראומה ולשחיקה ומגינה פחות על הרקמות שתחתיה. במצב כזה שכיחות פצעי לחץ בין האצבעות ועל כף היד גדלה.
  • איכות העור אף היא קובעת האם לחץ כלשהו יוביל לפצע. שיתוק, חוסר רגישות והזדקנות מורידים מעובי העור ומקצב התחדשותו. במצבים כאלה הסיכוי לזיהום בקטריאלי עולה וישנה התנדפות מים מעל שטח פני העור. דברים אלו מביאים לנמק המגביר את הסיכוי להיווצרות פצע לחץ.
  • זיהום בקטריאלי הנובע מהגינה לקויה, או חוסר שליטה ביציאות אינם גורמים ישירות לפצעי לחץ. אולם, יש לקחתם בחשבון שכן הם עשויים לעכב את ההחלמה בעת הטיפול בהם; הפצעים מהווים מצע גידול טוב להתפתחות הבקטריות ועל כן הן מחמירות אותם ומגדילות את הסיכוי לסיבוכים.
  • תת תזונה בקרב קשישים ואנמיה מגדילים את פגיעות הרקמה ומאטים את ההחלמה מפצעי לחץ. זאת מכיוון שתת תזונה מחלישה את מערכת החיסון, ואנמיה מקטינה את זרימת החמצן לרקמות.

הטיפול בפצע לחץ

עם הטיפול הרפואי הנכון, ניתן לרפא לחלוטין פצעי לחץ אף ללא צורך בהתערבות כירורגית. הטיפול כולל הפחתה הדרגתית של הלחץ מהרקמה, טיפול בנמק ובזיהום הנוצר והשגחה דקדקנית על הפצע.

  • במקרה של עוויתות והתכווצויות, יש לטפל בהן תרופתית בתרופות כמו דיאזפאם, באקלופן או דנטרולן סודיום. מטופלים בהן העוויתות הן תוצאה של טיפול תרופתי הם המושא להתערבות נוירוכירורגית, כמו גם כאלה הסובלים מיתר כפיפות של המרפקים.
  • המצב התזונתי של המטופל צריך להיבדק, ובמקרה של חוסר תזונתי כלשהו יש לטפל בהתאם באמצעות תוספי תזונה כמו ויטמינים, ברזל ועוד. הבאת המטופל למצב של צריכה קלורית תקינה הוכיחה עצמה כמסייעת בטיפול בפצעי לחץ.
  • מניעת עישון, איזון הבקרה על כאב, נפח דם תקין וטיפול באנמיה, חשובים למניעת חוסר אספקת דם וחמצן לרקמה.

התקדמות הרפואה סייעה למניעת פצעי הלחץ , וכיום פצעי הלחץ הקלים עד בינוניים ניתנים לריפוי בסבירות גבוהה באמצעי טיפול שמרני. פצעי הלחץ הקשים יותר לעומת זאת, מצריכים לרוב התערבות כירורגית.

הטיפול המניעתי לפצעי לחץ כולל הפיכת המטופל, המשותק לרוב, על צדו השני, בתדירות של אחת לשעתים. כמו כן, יש להרחיק צואה ושתן ממקום הפצע ע"מ להקטין את הסיכוי לזיהומים.

לסגירת פצע הלחץ חשיבות עליונה למניעת סיבוכים מיותרים או הזדהמות האיזור כתוצאה מהידברות הרקמות האחת לשניה. הפצע מכוסה ע"י פד ונוזלים העשוים להצטבר באזור מנוקזים באמצעות נקז חיצוני ע"מ למנוע כאמור את המשך ההזדהמות.

לאחר סגירת הפצע, יש לנסות לשמור על המטופל בתנועה מס' פעמים ביום, על מנת למנוע היווצרות פצע מחודשת.

טיפול נוסף בפצעי לחץ הינו- רפידות אדרמה למניעת פצעי לחץ

תמונה: צולם על ידי אופיר ורדי

דרג מאמר זה