סרטן השד
סרטן השד הוא המחלה הממאירה השכיחה ביותר בישראל. שכיחות המחלה עלתה באופן משמעותי בשני העשורים האחרונים, וכיום מדובר אל אשה אחת מתוך שמונה נשים החולה בסוג זה של סרטן, ומספר קטן בהרבה של גברים החולים במחלה.
המחלה פוגעת באחד מחלקי השד:
- באונות – אותן בלוטות המייצרות את החלב.
- בצינוריות – המוליכות את החלב מהאונות אל הפטמה.
- רקמות אחרות בשד.
בחלק מן המקרים חלקים מהרקמות הממאירות מתפשטות לאיברים אחרים בגוף – תחילה לבלוטות הלימפה בבית השחי ולאחר מכן לאיברים מרוחקים יותר דרך מערכת הלימפה. אם הגידול אינו מטופל, הוא עלול לפרוץ דרך בית החזה או לעור.
ככל שהגידול גדול יותר בנפחו כך גדלה הסכנה שהוא התפשט לאיברים אחרים כמו כבד, מוח או ריאות.
זוהי הסכנה הגדולה במחלה, כיוון שגידול בשד עצמו ניתן לכריתה מבלי ליצור נזק לשאר מערכות הגוף.
סרטן השד – גורמי סיכון
- מקום מגורים– סרטן השד נפוץ יותר באירופה הצפונית ובארה"ב לעומת אירופה המזרחית, דרום אמריקה ואסיה.
- גיל – סרטן השד נפוץ ביותר בין הגילאים 50-75.
- גורמים גנטיים– חלק ממקרי הסרטן הן תוצאה של מוטציות הנפוצות בעיקר בנשים ממוצא אשכנזי. נשים שיש במשפחתן הסטוריה של סרטן השד הן בקבוצת סיכון למחלה.
- זמן החשיפה לאסטרוגנים– ככל שזמן חשיפה זה קצר יותר, כלומר ככל שהוסת האחרונה הופיעה בגיל מאוחר והפסקת הווסת התרחשה בגיל מוקדם, כך הסיכון לחלות נמוך. גם הריונות בגיל מבוגר ומיעוט הריונות מעלים את הסיכון למחלה וכן נטילת גלולות המכילות ריכוז גבוה של אסטרוגן וטיפול הורמונלי חליפי לאחר הפסקת הוסת.
- תזונה לקויה– צריכת מזון שמן, השמנת יתר, עישון ואלכוהול מעלים את הסיכון לסרטן השד.
- פעילות גופנית– מפחיתה את הסיכון לסרטן השד.
כיצד מאבחנים ומונעים את סרטן השד?
אבחון מוקדם של סרטן השד מעלה באופן משמעותי את סיכויי הריפוי. לפיכך החל מגיל 20 מומלץ לערוך בדיקה עצמית של השדיים מדי כמה שבועות ובדיקות תקופתיות ע"י רופא, והחל מגיל 50 (או פחות, למי שנמצאת בקבוצת סיכון), מומלץ על בדיקות ממוגרפיה תקופתיות.
בבדיקות העצמיות יש לשים לב לשינויים בצורת השדיים, להופעת גושים, להופעת כלי דם, בליטות או שקעים על השד.
חשוב להקפיד מגיל צעיר על תזונה בריאה ומגוונת, הימנעות מעישון ומצריכת אלכוהול מוגזמת ועל ביצוע פעילות גופנית באופן שגרתי.
טיפול ושיקום בסרטן
למחלה זו אופציות טיפול רבות, והטיפול נקבע בהתאמה לגיל, לשלב המחלה, להתמיינות הרקמה הסרטנית, למיקום הגידול בשד, להסטוריה המשפחתית ועוד.
הטיפולים הנפוצים בסרטן השד הם:
טיפול כירורגי – ניתוח כריתה מלא (רדיקלי) או חלקי (שמרני) של השד ותוכן בית השחי.
טיפול בקרינה– מומלץ פעמים רבות לאחר ניתוח, גם לאחר כריתה מלאה. הטיפול בקרינה מוריד את הסיכוי לחזרה של המחלה לאחר ניתוח משמר של השד מ- 30% ל- 10%.
טיפול כימותרפי– טיפול משלים לאחר ניתוח הוצאת הגידול, שמחסל מיקרו- גרורות שנותרו לאחר הניתוח.
הטיפול הכימותרפי נמשך כ- 3-6 חודשים ומונע חזרה של כשליש ממקרי סרטן השד. כיום ניתן לעתים טיפול כימותרפי לפני הניתוח, שמטרתו להקטין את הגוש הממאיר ולאפשר ניתוח שמרני ולא כריתה מלאה – או במקרה של גידול גדול, לאפשר הוצאת כל הגידול בכריתה.
טיפול בנוגדן רצפטין– ניתן לעתים במקביל לטיפול הכימותרפי כדי למנוע הישנות של המחלה.
טיפול הורמונלי (אנדוקריני) – מנטרל את פעילות ההורמון אסטרוגן ומתאים לנשים בשלבים הראשונים של המחלה.
נשים שהבריאו מסרטן השד צריכות להישאר כל חייהן תחת מעקב רפואי לגילוי חזרה של המחלה ובדרך כלל הן מקבלות המלצה לא להכנס להריון ולא לקבל טיפול הורמונלי תחליפי, שעלולים להעלות את הסיכון לחזרה של המחלה.
המידע באדיבות אתר womenonly.co.il
