אפילפסיה

אפילפסיה, או בעברית "מחלת הנפילה" היא מחלה נוירולוגית קשה הגורמת להתקפי פרכוסים הנובעים מפעילות זמנית מוגזמת של המוח. התקף הפרכוסים גורם לנפילה מיידית על הרצפה ותנועה בלתי רצונית של הגפיים והראש למשך כ-30 שניות.

אפילפסיה היא מחלה שניתן לשלוט בה על ידי תרופות, אך בלתי ניתנת לריפוי. אדם הסובל מהמחלה עלול לעבור התקף בכל רגע נתון. מחלת האפילפסיה מתחילה בעיקר אצל ילדים קטנים, אך יכולה להתחיל לראשונה גם אצל מבוגרים. כאשר האפילפסיה מתחילה לראשונה אצל מבוגרים, המצב נחשב למיוחד ודורש טיפול והתנהגות מתאימה.

אפילפסיה בגיל מבוגר לעומת גיל צעיר

אנשים מבוגרים הסובלים מאפילפסיה מצויים בסיכון רב יותר מאשר ילדים, וצריכים להיות מודעים יותר למצב. באופן כללי, אדם מבוגר הסובל מפרכוסים עלול לגרום לעצמו נזק רב יותר – השילוב בין מסת השריר הגדולה לעומת העצמות החלשות יחסית בגילאים המתקדמים עלול לגרום לשברים רבים ולפגיעות גופניות חמורות.

בנוסף, אנשים מבוגרים סובלים לעתים גם מדמנציה, אלצהיימר וממחלות מוח אחרות, ושילובן עם ההתקפים האפילפטיים עלול להיות קשה מאוד.

התקף הפרכוסים עלול לגרום גם לפגיעת ראש, שנחשבת למסוכנת ביותר בגילאים המתקדמים בגלל מחלות רקע אחרות. לדוגמא, שילוב בין טרשת עורקים שגורמת להיצרות כלי הדם במוח והחלשתם לבין פגיעת ראש עלולה להיות קריטית – הסיכוי להתפתחות דימום כתוצאה מהמכה גדול הרבה יותר.

כמו כן, אנשים מבוגרים נוטלים בדרך כלל תרופות לדילול הדם כמו אספירין וקומדין, וכל טראומה במצב כזה עלולה להיות בעלת השלכות, על אחת כמה וכמה כשמדובר במכת ראש כתוצאה מהתקף אפילפסיה.

כמו כן, חשוב להבין שהטיפול באפילפסיה אינו דבר פשוט, במיוחד כשהוא מתחיל בגיל המבוגר. התאמת התרופות לאפילפסיה צריכה להתבצע באופן ספציפי לכל חולה ובדרך כלל לוקחת זמן רב.

בנוסף, אנשים מבוגרים בדרך כלל גם ככה נוטלים תרופות אחרות (ליתר לחץ דם, מחלות לב, כולסטרול וכו') וחשוב להקפיד על אינטרקציה מתאימה עם התרופות נגד האפילפסיה.

ממה עשויים לחשוש מבוגרים הסובלים מאפילפסיה?

החשש הגדול אצל מבוגרים העומדים בפני התקף אפילפטי הוא שלא יהיה מי שיעזור להם. חשש זה נפוץ בעיקר אצל מבוגרים שנמצאים לבד בבית, וכלל לא מקבלים עזרה ולכן חוששים שבמהלך ההתקף ואחריו לא יהיה כלל מי שיעזור להם ויתמוך בהם.

בנוסף, העובדה שההתקף עלול להגיע במפתיע עלולה להכניס מבוגרים רבים ללחץ ממושך הנגרם בגלל החשש מהופעת התקף בזמן לא מתאים.

הסיכון לאפילפסיה בגיל הזהב

מחקרים שונים שבוצעו בנושא הראו שמעל גיל 60 הסיכון להתפתחות אפילפסיה גובר משמעותי ביחס לילדים. בנוסף, ככל שהגיל עולה כך גדל הסיכון להתפתחות האפילפסיה, בעיקר בגלל פגיעות מוחיות קודמות הנגרמות על ידי מחלות כלי דם.

קיים גם קשר בין הופעת פרכוס לסיכון יתר לשבץ מוחי ולהופעת גידולים מוחיים שונים, לכן אצל אדם מעל גיל 60 הסובל מאפילפסיה חייב להיעשות בירור מקיף ומעמיק לגבי גורמי סיכון שונים, ולהעניק לו טיפול מתאים.

טיפול באפילפסיה בגיל הזהב

הטיפול באפילפסיה אצל מבוגרים אינו שונה מהטיפול בצעירים. הבעיה העיקרית היא כאמור שילוב התרופות הניתנות נגד אפילפסיה עם התרופות האחרות בהן משתמשים.

התרופות הראשונות בהן משתמשים הן חומצה וולפורית (Valproic Acid) וקרבמזפין (Carbamazepine) שנחשבות לתרופות בטוחות יחסית הן מבחינת אינטרקציה עם תרופות אחרות והן מבחינת הנזק הקוגניטיבי שהן עלולות לגרום.

בשימוש בתרופות אלה בגיל הזהב חשוב לשמור על מינון נמוך ככל שניתן כדי לא לגרום לנזק נוסף.
מטרת הטיפול התרופתי בחולי אפילפסיה מבוגרים היא למנוע הופעת התקף נוסף.

בגלל מחלות הרקע השונות והמצב הגופני הפחות טוב, חשוב ביותר למנוע התקפים אפילפטיים ולכן נותנים טיפול תרופתי כבר אחרי ההתקף הראשון (לעומת ילדים אצלם ממתינים עד שבטוחים שמדובר בבעיה כרונית).