נשירת שיער בגיל הזהב

נשירת שיער היא דבר שגרתי ושכיח כשמדובר באוכלוסיית גיל הזהב. החל מגיל ארבעים, כמחצית מהגברים סובלים מנשירה ומאיבוד שיער, בעוד שנשים מתחילות לסבול מהתופעה רק בגיל המעבר, כאשר חלה ירידה בריכוז האסטרוגן בדם.

למרות שמדובר בשלב טבעי בתקופת גיל הזהב, יש לזכור שקיימים טיפולים שונים שיכולים להקל על תחושתו של האדם הסובל מנשירת שיער ולשפר את בטחונו העצמי.

תסמינים לנשירת שיער

מידי יום ראשנו מאבד בין 50 ל-100 שערות בצורה טבעית. סימן לנשירת שיער מוגברת יהיה למשל כשאדם ימצא יותר ויותר שערות על כריתו בבוקר, או כשאישה תגלה ששערות רבות נותרו במברשת השיער שלה. בנוסף, ניתן להבחין בהידלדלות השיער ובתחילת חשיפתה של הקרקפת.

בחלקי העור שייחשפו יופיעו סימני שמנוניות, אודם וגירוי. כמו כן, השיער נוטה לאבד מהברק שלו. הוא הופך יותר ויותר דק ונוטה להישבר בקלות. אצל גברים, קו השיער במצח מתחיל לסגת, בעוד שאצל נשים, הידלדלות השיער היא לרוב במרכז הקרקפת.

גורמים לנשירת שיער בגיל הזהב

נשירת שיער בגיל מתקדם, או אלופציה סניליס, נחשבת לתופעה נורמאלית שמגיעה לצד תופעות נוספות של גיל הזהב. לצד הגורם התורשתי, שהוא הסיבה העיקרית לאיבוד שיער, גורמים נוספים יכולים להביא לנשירת שיער בגיל הזהב.

מצבים שכיחים בתקופה זו בחיי האדם כמו בעיות שינה תכופות, מצבי מתח וחרדה, תת תזונה, זיהומים ומחלות שונות של הכבד או של בלוטת התריס, הינם גם גורמים מכריעים. טיפולים כימותרפיים או תרופות שונות יכולים גם הם להביא לנשירת שיער.

בנוסף לכך, אחד הגורמים המרכזיים לנשירת שיער בכלל, ובגיל הזהב בפרט, הוא מחסור בחומרים חיוניים לגוף; אבץ, ברזל, וויטמינים מסוג K, B, A, ו-H. בגיל מתקדם פוחתת יעילות ספיגת חומרים אלו במחזור הדם ועל כן גוברת שכיחותה של נשירת השיער. ניתן למעשה לראות שגורמים שונים מעורבים בתופעת נשירת השיער; הורמונאליים, גנטיים ותזונתיים.

טיפול בנשירת שיער

בגיל הזהב, קל יותר לחזק ולשמור על השיער הקיים מאשר לגרום לצמיחתו מחדש. טיפול תרופתי למניעה מוחלטת של נשירת שיער אינו תמיד אפקטיבי. כמו כן, לחלק מהתרופות מתלוות תופעות לוואי. אם האדם מעוניין בטיפול שכזה, עליו להתייעץ קודם לכן עם רופא מטפל.

בבתי המרקחת מוצעים שפע של טיפולים טבעיים המחזקים את שורש השערה ומיועדים למנוע את החרפתה של נשירת השיער. טיפולים אלו הינם משלימים, ולכן רק תומכים במניעת נשירת השיער.

גם אם לא ניתן לשלוט בטיפולים הרפואיים או בתרופות שהקשיש חייב ליטול, דברים אשר יכולים לגרום לנשירת שיער, ניתן לשלוט בחוסרים התזונתיים מהם הוא סובל. הטיפול הנגיש ביותר נגד נשירת שיער מוגברת הוא הקפדה על איזון הוויטמינים והמינרלים שבגוף. רצוי לבצע בדיקת דם אצל רופא גריאטרי אשר תראה מאלו חוסרים בדם סובל הקשיש. לאחר מכן ניתן יהיה ליטול תוספי מזון מתאימים שיפצו על החוסר הקיים.

תוספי תזונה לטיפול בנשירת שיער הינם ויטמין B12, ויטמין C, ברזל עדין, ביוטין, ציסטאין, אבץ פיקולינט ותמצית סרפד. כמו כן, ניתן ליטול קומפלקס ויטמינים המיועד לגיל הזהב.

בנוסף לכך, רצוי שלא לאסוף את השיער לתסרוקת מתוחה, שכן הדבר מחליש את שורשי השערה. הימנעות מחפיפה ומסירוק תכופים תוכל גם היא לסייע. מומלץ להקפיד על היגיינת הקרקפת, אולם לא להיסחף ולחפוף את השיער רק אחת לשלושה ימים.

נשירת שיער בגיל הזהב, על אף היותה עניין שכיח, הינה מצב שעלול להביך ולערער את בטחון הגבר או האישה הסובלים ממנו. שמירה וטיפול בשיער הקיים יוכלו למנוע החמרה של מצב זה. הזנת הגוף בחומרים הדרושים לו היא הכלי הקל ביותר לשיפור מצב השיער.