שכר מינימום עובדי סיעוד – חלק שני

לחלק הראשון של המאמר: שכר מינימום עובדים זרים

בפסק-דין של בית הדין הארצי לעבודה מיום 8/12/02, בעניין רימונדה קבררה, הובא לדיון מקרה של אזרחית ארגנטינה, ששימשה כ"עוזרת בית" בביתם של זוג חרדים עם 9 ילדים בבואנוס איירס, משם "עלתה", במלאת לה 17 שנה, יחד עמם לישראל, ועבדה בביתם בישראל כ-או-פר וכ"עוזרת בית" במשך כ- 10 שנים, ללא כל תמורה, כאשר מעסיקיה טענו (בין היתר) כי התמורה המוסכמת היתה במדור ובכלכלה  של העובדת על חשבונם בביתם.

בית הדין הארצי קבע, כי סעיף 25 לחוק הגנת השכר, שעניינו – "ניכויים משכר עבודה", "אינו רלוונטי לענייננו, באשר הכלכלה והדיור על פי סעיף 3 לחוק,  הם בגדר "שכר העבודה" הניתן לתשלום גם בשווה כסף, כך שלא מתעוררת בנסיבות המקרה שאלת ניכויים משכר העבודה המוסכם".

עוד קבע בית הדין הארצי באותו פסק-דין, כי אפילו אם העובד הסכים ששכרו ישולם ב"שווה כסף", הרי שס' 3 לחוק הגנת השכר מגביל את תשלום שכר העבודה ב"שווה כסף", רק לאש"ל (=אוכל+שתייה +לינה), ורק כחלק מהשכר המגיע. ומהו אותו חלק ?

בית הדין הארצי קבע, כי מכיוון שהשכר המשולם ל-עובדי סיעוד אמור לספק את צרכיו של העובד, לא רק עבור אש"ל, כי אם גם לצרכי תרבות למשל, ו-"בקיצור, כל מה שהחיים במסגרת אמצעי הקיום יכולים להכיל", יתרת השכר שאינה משולמת ב"שווה כסף" (אש"ל) צריכה להיות משולמת לעובד בכסף (כמצוות ס' 2 לחוק הגנת השכר, הקובע את הכלל לפיו שכר צריך להיות משולם במזומנים), כך שהעובד יוכל לעשות בו כטוב בעיניו. בית הדין הארצי הגיע מכאן למסקנה, שבדיוק בשל האמור עד כאן, קבע המחוקק כי תשלום השכר ב"שווה כסף" (אש"ל) יוגבל, כך ש"שוויו" לא יעלה על המקובל בשוק, ובאופן שלא יפגע בשווים הכספי בשכר העבודה של שאר תנאי המחייה.

בסופו של דבר הגיע בית הדין הארצי באותו מקרה למסקנה, לפיה: "משלא ידוע שוויו הכספי של מרכיב באש"ל בשכר המינימום המגיע למשיבה, ועל כל פנים שוויו גם "על פי המקובל בשוק" וגם על פי שוויו בפועל, כפי שהיה על המעביד, שעליו חובת ההוכחה להוכיח, אינו יכול להפחית חלקו של שכר העבודה שאין לשלמו בשווה כסף – אזי, יש מקום לקביעה הנורמטיבית על פי אומדן הדיין בנסיבות המקרה שלפנינו, כי לפחות 90% משכר המינימום המגיע למשיבה צריך היה להשתלם לה במזומן, ורק היתרה בשיעור של 10% אפשר היה שתשתלם לה בשווה כסף על-ידי מתן האש"ל. קביעתנו זו נסמכת, בין השאר, על תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) ( שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), תש"ס – 2000, בנוגע לסכום המרבי בגין מגורים הולמים שרשאי המעביד לנכות משכרו החודשי של עובד המתגורר אצלו, היחס בין סכום זה לשכר הממוצע במשק והגבלת רכיב הכלכלה בשכר העבודה לשיעור דומה".

הדעת נותנת, שאם מצא בית הדין הארצי לעבודה כי תשלום שכר ב"שווה כסף", ב"סעיף דיור" ו/או "בסעיף כלכלה", אינו רלבנטי לענייני ניכויים מהשכר, הרי שגם תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), לא תהיינה רלבנטיות לשאלה – מהו החלק מהשכר שסביר שישולם ב"שווה כסף", ב"סעיף דיור". אבל, כאמור, בית הדין הארצי הגיע למסקנה אחרת, ולפיה, הגם שתשלום שכר ב"שווה כסף", בדיור, אינו רלבנטי לענייני ניכויים מהשכר, המסקנה כי אין לשלם יותר מ- 10% מן השכר ב"שווה כסף", בגין דיור וכלכלה, נסמכת, בין השאר, דווקא על אותן תקנות עובדים זרים, העוסקות בניכויים  מהשכר.

ניכויים משכר עובד זר

כפי שהוזכר בפסק-דינו של בית הדין הארצי בעניין קבררה, במועד בו ניתן פסק-הדין (כאמור – דצמבר 02'), כבר היו בתוקף כל תקנות העובדים הזרים, שמפאת האורך של שמותיהם, לא נביא אותם כאן. נציין כי  נכון ל- 06/2011, הניכויים המותרים מהשכר של עובד זר, שהוא מטפל סיעודי מסוג live in, הנם:

דיור:    בין 110 ל- 186 שקל, תלוי במיקום הגיאוגראפי של בית המעביד (בתל-אביב – הכי יקר);
הוצאות נלוות לדיור (חשמל, מים וכד'):    66 שקל;
ביטוח רפואי:    עד 103.20 שקל;
אוכל ושתיה:   385 שקל
כאמור בפסק-הדין בעניין קבררה, הקביעה הנורמטיבית לפיה יש להשאיר בידי העובד לפחות 90% נסמכת על תקנות העובדים הזרים העוסקות בניכויים מותרים, ובשיעור הניכוי המקסימאלי שנקבע שם בגין מגורים הולמים. שיעור הניכוי המקסימאלי שנקבע באותן תקנות הוא אמנם 340 ₪ (אם המגורים בתל-אביב), המהווים פחות או יותר 5% מהשכר הממוצע במשק באותם זמנים (בסביבות 7,000 ₪), ותשלום שכר ב"שווה כסף", ב"סעיף כלכלה", בשיעור דומה, יביא למצב שסך כל התשלום ב"שווה כסף" הוא כ- 700 ₪, שאכן מהווים כ- 10% מהשכר הממוצע במשק.

אלא שאם המגורים הם בבית המעביד, נקבע באותן התקנות המדוברות כי הניכוי המקסימאלי הוא מחצית מהסכום המקסימאלי שנקבע. כלומר – אם בית המעביד בתל-אביב – 170 ₪. מכאן, שעל-פי הגיונו של פסק-הדין בעניין קבררה, היה על בית הדין הארצי להגיע לקביעה נורמטיבית (כזו הנסמכת על תקנות עובדים זרים העוסקות בניכויים מותרים), כי לאחר תשלום שכר ב"שווה כסף" בגין מדור וכלכלה (אש"ל), יש להשאיר בידי העובד 95%, ולא 90%, משכר המינימום.

המשך בחלק ג' – שכר מינימום מטפלים זרים