הסידור המוסדי והשפעתו על הזקן – חלק שלישי

השפעת הסידור המוסדי על הזקן – תוכנית התערבות

לחלק הראשון: השפעת הסידור המוסדי על הזקן
לחלק השני: משתנים המשפיעים על הסתגלות טובה לבית אבות

לצערי, ברוב בתי האבות, אין התיחסות משמעותית, מבוקרת ומיקצועית לתהליך ההסתגלות של דייר חדש. לרוב אנו מנהלי ביתי אבות מקבלים דייר חדש ומקווים שהוא יסתגל במהרה למקום החדש. כמובן שבתחילה משתדלים להעניק לו תשומת לב רבה, ליווי ולשלבו בפעילויות במקום אך לא בצורה מסודרת, מבוקרת, על פי חלוקת תפקידים ובעיקר עובד אחד שיהיה אחראי על כל התהליך.

בבית האבות צוות העובדים הוא רב מיקצועי וכולל עובד סוציאלי, טבח, מטפלים, אחיות, רופא, אם בית, מנקות ומנהל . כדייר חדש מגיע כל אחד מנסה לתת לו תחושה טובה ולעטוף אותו בחום ואהבה. כל אחד בתחומו הוא. המנקה מדברת עם הדייר בבוקר כשהיא נכנסת לנקות לו את החדר, הטבחים משוחחת עימו בזמן הארוחות, האחות במרפאה או בחדרו בזמן שבודקת אותו וכמובן מנהל ועו"ס.

כלומר, הדייר יכול לספק אינפורמציה מאוד חשובה לכל אחד מאנשי הצוות אך מידע זה לא יעבור לכולם. לכן לדעתי, חשוב שיהיה עובד אחד שידאג לאסוף ולשתף את כולם במידע חשוב לגבי הדייר החדש.

תוכנית התערבות חשובה מעצם הגדרתה. תוכנית מסודרת, מתוכננת ורשמית להתערבות בתהליך הסתגלות של דייר חדש.
התוכנית צריכה לכלול את כל ההיבטים הקשורים להסתגלות למעבר החל משלב ההיכרות הראשונית עם הדייר ועד כניסתו וקליטתו בבית האבות (הכוונה להשתלבות והסתגלות טובה למקום ולא קליטה חוזית).

השלבים בתוכנית ההתערבות:

פגישת היכרות עם הדייר בביתו– היכרות עם הסביבה בה הדייר חי, למידת שגרת חיים, תחביבים, אנשים משמעותיים בחיוו, דפוסי אכילה, ניקיון וכדומה. בפגישת ההיכרות יש להעזר בשאלון שבניתי. השאלון מספק מידע רב לגבי הזקן. בבניית השאלון נעזרתי בטופס MDS, טופס המשמש להערכת דיירי מוסדות ומיון הטיפול בזקן. הטופס פותח על ידי ארגון ה INTERAI, אירגון שהוקם כדי לפתח כלים סטנדרטיים אחידים בטיפול בקשיש בכל העולם במטרה לשפר את מערכת הבריאות לקשישים. מטרת הטופס הינה איסוף מידע באמצעות הערכה כוללנית אחידה של הקשישים השוהים במסגרות שונות כמו בקהילה, בתי חולים ובתי אבות. כלי זה בא לבחון את הקשיש מהיבטים שונים כמו מצב גופני, בריאותי וחברתי.

שיחת היכרות עם בני משפחתו– חשוב לפגוש כמה שיותר מכרים הקשורים לדייר. זהו תחילתו של קשר בינאישי עם רשת התמיכה הבלתי פורמלי של הדייר. אינטרקציה זו בונה אימון ובסיס טוב לשיתוף פעולה בין המוסד לבני המשפחה.

שיחה עם רשת תמיכה פורמלית– חשוב לאסוף אינפורמציה מרופא המשפחה, עו"ס בקהילה, מנהל מרכז יום וכדומה. זאת על מנת לקבל תמונה רחבה יותר של הדייר החדש. אינפורמציה שתעזור לאנשי המקצוע בתכנון הפעולות להסתגלותו הטובה של הדייר לבית האבות.

תיאום ציפיות– עם הדייר ובני משפחתו. חשוב לבצע תיאום ציפיות אמיתי לגבי החיים בבית האבות. לפעמים מצטיירת תמונה אידיאלית ולא מציאותית של בית האבות. תיאום ציפיות חשוב כדי למזער את הפערים בין הציפיות לקיים ולמנוע אכזבה. תיאום ציפיות חשוב לעשות גם מול בני משפחה. ציפייה נפוצה שאני שומעת מבני משפחה היא שההורה בבית האבות לא יפול כמו שקורה בבית. אני מקפידה להדגיש ולעשות תיאום ציפיות עם בני השפחה שכל עוד הזקן הולך הוא עלול ליפול וזה דבר שלא ניתן למנוע לגמרי בבית אבות.

סיור בבית אבות–יש לערוך סיור עם הדייר החדש בבית האבות לפני כניסתו. להכיר לו את הדיירים ואנשי הצוות. במיוחד יש לאפשר לו היכרות מעמיקה יותר עם דייר אחד ואיש צוות אחד על מנת שאותם הוא יזכור בכניסתו למקום ויעזר בהם בתהליך ההסתגלות.

ולינסקי וקיסליאנסקי (1999), מפרטות מה צריך להכלל ביום ההיכרות בבית האבות:
¨ סביבה פיזית – הזקן יכיר את החדרים בבית האבות. חדר אוכל, לובי, מטבח, טלפון ציבורי.
¨ ריפוי בעיסוק- הזקן יכיר את עובדת התעסוקה ויקבל ממנה מידע לגבי הפעילויות המתקיימות במקום.
¨ דיירים בבית האבות – הזקן יפגש וישוחח עם דיירים במקום.
¨ צוות בית האבות – תערך היכרות ראשונית עם הצוות המטפל
¨ החדר – סיור בחדר המיועד לזקן ופגישה עם השותף החדש.

הכנת חדר מגורים– רעיון זה אינו מקובל בקרב מנהלי בתי אבות אך לדעתי הינו בעל חשיבות רבה.
יש לסדר את החדר לפי צרכיו ודרישותיו של הדייר בשיתוף עימו. לצבוע אותו, למקם את הרהיטים לפי צרכיו, לתלות תמונות שיביא עימו, לקשט בפרחים, מפות וכדומה. כשהדייר נכנס לבית האבות הוא עובר תהליכים ריגשיים ופיזיולוגיים כתוצאה מהמעבר. בחדר אותו הוא סידר ו מכיל חפצים מוכרים ואישיים שלו, הוא יחוש נח, ביטחון ורוגע.

קבוצת תמיכה– קבוצת תמיכה חשובה בעיניי הן לדייר החדש והן לבני משפחתו. קבוצת התמיכה מאפשרת לדייר ללמוד על הסתגלות של דיירים אחרים לבית אבות, לקבל תמיכה והבנה למצבו וכלים להתמודדות טובה יותר. משפחתו של הדייר עוברת תהליך של הסתגלות לשינוי במקום מגוריי ההורה אך בנוסף גם לשינוי במצבו הפיזי, רגשי ומעמדי. תהליך זה אינו קל ולכן חשובה גם התמיכה בבני המשפחה.
בבית אבות קטן לא ניתן לקיים קבוצת תמיכה היות ואין מספיק דיירים חדשים שישתתפו בה. אך כן ניתן לשתף פעולה עם בתי אבות אחרים באותו אזור מגורים ולקיים קבוצות משותפות.

מפגש רב מיקצועי– יש לקבוע ישיבה רב מקצועית למשך רבע שעה פעמיים בשבוע למשך חודש ימים מיום כניסתו של דייר חדש. מטרת המפגשים היא להעביר אינפורמציה בין הצוות הרב מקצועי הקשור להתסגלות הדייר בבית האבות וחשיבה משותפת של פעולות שיסייעו לו.

"יום ילדים" – בדומה למתכונת של יום הורים בבית הספר, יש לזמן את משפחת הדייר החדש יחד עימו לשיחה משותפת עם הצוות הרב מיקצועי ולשתפם בתהליך התסגלותו וקליטתו של הדייר בבית האבות.
תיק אישי – אייס (Ice, 2002), מציע במאמרו להכין יומן זכרונות לדייר שיכיל תמונות, מכתבים, ציורים וכדומה. ליומן שתי מטרות חשובות. היומן מאפשר אינטרקציה בינאישית בין הדייר החדש לשאר האנשים הסובבים אותו. הדייר יכול "להציג" עצמו ואת הדברים שחשבוהים לו באצמצעות היומן. בנוסף, היומן מהווה מקור כח, עוצמה וביטחון לדייר בעוברו את תהליך ההסתגלות לבית האבות.

מנהל התהליך כולו צריך להיות עו"ס בבית האבות. לעו"ס יש את הכלים והמשאבים לניהול תהליך ההסתגלות לבית האבות. לעו"ס יש את הלגיטימציה והיכולת להסתכל על התהליך עצמו בצורה מערכתית כוללנית. בתפקיד העבודה הסוציאלית במוסד לזקנים יש דגש על תפקיד הסניגור וההעצמה, ברמה האישית, המשפחתית, קהילתית ומערכתית של הזקן. העו"ס הוא לא רק איש מקצוע אלא גם מגשר, מסנגר ומקדם את זכויותיו ומעמדו של הזקן בבית האבות (דורון וקורן, 2005).

סיכום:

במאמר זה נבדקו ההיבטים השונים בתהליך הסתגלות הקשיש לבית אבות. הצגתי תיאוריות המסייעות בהבנת הקשיים אותם חווה הקשיש כתוצאה מהמעבר. גורמים המשפיעים על עוצמת הלחץ שנגרם מהשינוי, ראיינתי קשישה שעוברת את התהליך של ההסתגלות, הצעתי תוכנית התערבות ושאלון היכרות.

שלב הראיון היווה עבורי היכרות אמיתית עם מצוקתה של קשישה שעוברת תהליך של התסגלות לשינוי. מהראיון עימה ניתן ללמוד כי לא מספיקה שיחת היכרות ותיאום ציפיות אחת כדי שהדייר ייקלט בצורה טובה בבית האבות. אלא שמדובר בתהליך הסתגלות ארוך ובצורך בבניית תוכנית התערבות ארוכת טווח.

לשינוי הסביבתי לרוב השפעות שליליות על הזקן, בעיקר בשלבים הראשונים של המעבר. השפעות אלה באות לידי ביטוי בירידה במצב הבריאותי, התיפקודי והנפשי, בעלייה ברמת הדכאון ואף בשיעורי תמותה (לבנשטיין , 1998). לכן חשובה תוכנית התערבות.

התוכנית שבניתי לא תמיד יכולה להתקיים במציאות במלואה אך בהחלט יש לשאוף לכך. הקשיים שאני צופה הם: חוסר זמן של העו"ס בבית אבות לבצע את כל שלבי התוכנית היות ובבתי אבות קטנים היקף עבודתו של העו"ס הינו מצומצם. בנוסף, קשישים רבים מגיעים לבתי אבות (בעיקר סיעודיים) מייד בתום אישפוז בבית החולים, ללא היכרות מוקדמת או יכולת לבצע תהליך הסתגלות וקליטה בבית האבות. קושי נוסף הינו יכולת הזקן לקבל החלטות באופן עצמאי מבחינה קוגנטיבית או מידת החופש שבני משפחתו מאפשרים לו בקבלת ההחלטות. במקרים רבים, הילדים בוחרים את בית האבות עבור הוריהם. למנהל יש אינטרס כלכלי לקלוט את הדייר ולכן "מוותר" על ביקור הקשיש וקבלת הסכמתו לכך.

בביצוע תוכנית ההתערבות יש לקחת בחשבון את גורם הזמן שהוא גורם משמעותי המשפיע על הסתגלות למקום ושביעות רצון הדייר. לאחר הקליטה הראשונית יש תקופה של הסתגלות של כל השותפים לתהליך, דייר, משפחה, צוות, והיא משמעותית בתהליך (לוברט, ליבוביץ וחבוט, 2002).

לבסוף, הצעתי כי תוכנית ההתערבות תהיה באחריות של אדם אחד ותבוצע על ידי עובד סוציאלי בבית האבות. הצעתי התבססה על גישת ניהול הטיפול המאפשרת אינדווידואליזציה של מערכת הקצאת השירותים ותיאום בין המערכות השונות. מנהל הטיפול מהווה מנגנון לתיאום בין כל הממשקים המספקים שירותים לזקן בבית האבות (יקוביץ , 2003).

המעבר לבית אבות מצטייר כתהליך שלילי, קשה, הנעשה לרוב מחוסר ברירה וכרוך בויתורים רבים מצד הקשיש. עם זאת, חשוב לזכור כי בית האבות יכול לספק סביבת אפשרויות חדשות, משמעות חלופית לחיים, הרחבת מעגל החברים וסיפוק צרכים. קשישים שמתגברים על המשבר הראשוני והסתגלותם תהיה טובה, יהנו מלמידה חדשה, יצירה, בניית עולם תכנים וקשרים חדשים (ולינסקי וקסליאנסקי, 1999).

לסיכום, הגורם המשמעותי ביותר בהסתגלות הדייר לבית אבות, לדעתי, הינו מידת המוסדיות בבית האבות. עד כמה בית האבות מאפשר ביטוי אישי של דייריו, קיום יחסים בינאישיים אינטימיים ולא קורקטיים, תיקשורת פתוחה ואמיתית בין הדייר, משפחה וצוות. עד כמה בית האבות משרה אוירה של ביטחון, יכולת העברת ביקורת והעלאת רעיונות חדשים.

בבתי אבות , לרוב, קיים לחץ לקונפורמיות מוגזמת שבאה לידי ביטוי בנהלי עבודה, חשיבה ופעילויות שונות. התוצאה היא "חשיבת יחד". מדובר בקבלת החלטות מתוך שיקולים וחשיבה דומה ועלול לפגוע ביכולת הארגון לתת מענה הולם למצבים משתנים ובעיקר במקרים המחייבים ראייה אינטגרטיבית ומתן פתרונות יצירתיים (מור, 1998).

ביבליוגרפיה:

אנציקלופדיה העברית. (תשכ"ז). כרך י"ד. ירושלים: חברה להוצאת אינציקלופדיות בע"מ.
אלבק, ש. והכט, ר. (2001). ציפיות הקשיש מביקורי בנו/בתו בבית-אבות. גרונטולוגיה: כתב עת לנושאי זקנה, כח' (2): עמ' 73-53.
אוסולדו,ס. (2004). עיצוב ודיור. דורות: מגזין לקידום השירות לאוכלוסייה המבוגרת,77: עמ' 34-36.
בר-טור, ל. (1993). הסתגלות לבית אבות במשבר התפתחותי בזקנה. גרנטולוגיה: כתב עת לנושאי זקנה, 62: עמ' 48-57.
דורון, י; קורן, ח. (2005).תפקיד העובד הסוציאלי במעונות לזקנים עצמאיים ותשושים: פרספקטיבה של 20 שנים. גרנטולוגיה: כתב עת לנושאי זקנה,ל"ב(1): עמ' 61-39.
ולינסקי, נ; קיסליאנסקי, ר. (1999). קבלת מטופל חדש והסתגלותו לבית אבות. הפורום: עלון לסיעוד פסיכוגריאטרי, 10: עמ' 57-64.
יקוביץ, א. (2003). מערכת השירותים הקהילתיים והמוסדיים לזקנים. בתוך: רוזין, א. (עורך). הזדקנות וזיקנה בישראל. ירושלים: אשל. עמ' 706-685.
כהן , ש. (2006).הרגלים והסתגלות.עת לחשוב: כתב עת לחשיבה יהודית, 81: עמ' 22-20.
לבנשטיין, א. (1998). מעבר קשישים והסתגלותם למסגרות מוסדיות. ירושלים: מכון סאלד.
לבנשטיין, א. (2003). מושגים ותיאוריות חברתיות של זיקנה. הזדקנות וזקנה בישראל. ירושלים: אשל. עמ' 706-685.
לוברט, א; ליבוביץ, א; חבוט, ב. (2002).שביעות הרצון מהטיפול במיסגרות לטיפול ממושך. הרפואה, 141(9): עמ' 827-829.
מבקר המדינה (1998), דו"ח שנתי48: 449-472.
מבקר המדינה (2005), דו"ח שנתי 56: 571-594.
מור, ב. (1998). על הסתגלות ו"הסתגלות יתר". משאבי אנוש: ירחון, 122: עמ' 24.
ניר, ז. (1997).השפעת מבנה הרשת החברתית ותפקודה על הסתגלותם של קשישים לחולי כרוני. חברה ורוחה: רבעון לעבודה סוציאלית, יז'(2): עמ' 221-240.

Ice, G. H. (2002). Daily life in a nursing home: Has it change in 25 years? Journal of Aging Studies, 16, 345-359.

כל הזכויות במאמר שמורות. אין לעשות כל שימוש במאמר ללא אישור מראש ובכתב.