המתת חסד
החיים הם ערך מקודש. למרבה הצער, לא מעט אנשים נאלצים להתמודד עם מצבים אשר מעמידים את החיים שלהם בסכנה. סבל אשר מלווה מחלות קשות מעלה שאלה מצמררת אחת: האם בכלל כדאי להמשיך לחיות במצב הזה? האם לא עדיף לסיים את הסבל והייסורים ולהגיע לעולם שכולו טוב?
אחד הפתרונות שעולים כמעט תמיד הוא המתת חסד, המקושרת לרוב לחולים במחלות סופניות. נושא זה נחשב לשנוי מאד במחלוקת, עם שלל טיעונים מוסריים ורפואיים לחיוב או לשלילה. נניח שהמחלוקת הסתיימה עם ההחלטה הנחרצת לסיים את החיים. מהן האפשרויות העומדות בפני אנשים המעוניינים בהמתת חסד?
מהי המתת חסד?
קיימים שני סוגים של המתות חסד. המתת חסד אקטיבית מתייחסת לסיום חייו של החולה באמצעות ניתוק מהמכשירים, הפסקת אספקת המזון והמים ועוד. במילים אחרות: המתת חסד שכזו מקדימה את רגע המוות "הטבעי". המתות אקטיביות כמעט ואינן נעשות כיום בעולם, כשגם החוק בישראל שולל זאת באופן מובהק.
הסוג השני, אשר נפוץ יותר, הוא המתת חסד פאסיבית. במקרה זה, אם ברור כי הטיפולים מאריכי החיים אינם ישנו את מצבו הרפואי של המטופל ואינם יטיבו איתו, אז יכולים המוסדות האמורים להחליט על הפסקת פעולות הארכת החיים. זוהי השיטה הנהוגה גם בישראל. רבים מן החולים מקבלים טיפול פליאטיבי תומך, שכאמור אינו מסייע בהארכת חייהם של החולים, אלא מסייע להם ולבני משפחותיהם להתמודד עם הקושי הרגשי במצב הקיים.
חוק החולה הנוטה למות
בשנת 2005, נוסח בישראל "חוק החולה הנוטה למות", המתייחס לחולים במחלות סופניות אשר צפויות להמיתן תוך פחות מחצי שנה. במצב כזה, יכולים החולים לדרוש כי חייהם אינם יוארכו בכל אחת מהדרכים המלאכותיות המקובלות בעולם הרפואה.
החלטה זו נחשבת למעוררת מחלוקת, מאחר ולא תמיד ברורה "תוחלת המוות" של המחלה, כמו גם מהותם של הטיפולים מאריכי החיים.
המתת חסד במדינות אחרות
חולים סופניים אשר יבקשו לסיים את חייהם באמצעות המתת חסד ימצאו מענה שלילי במרבית מדינות העולם. ארצות הברית ומדינות רבות במערב אירופה נוקטות בגישה דומה לגישה הנהוגה בישראל, עם המתת חסד פאסיבית במקרים ספציפיים.
אולם, ישנן מדינות אשר נוקטות בגישה האקטיבית, לרבות הולנד. שם, חולים במצבים סופניים יכולים לבקש מרופאיהם לסייע בהמתתם, ובאפשרותם של אלה להיענות להם- בהתאם לשיקול דעתם הרפואי. חשוב לציין כי המתות אלה נעשות אך ורק לתושבי המדינה.
תיירות מוות
בשנים האחרונות, התפתח בעולם ענף מצמרר במיוחד: "תיירות המוות". המדובר הוא במדינות בהן פועלות עמותות המסייעות להמתת חסד של חולים סופניים, אפילו אם אלה אינם תושבי המדינה.
שוויץ היא המדינה המובילה בהקשר הזה. ב"בירת המתות החסד העולמית" הומתו בשנים האחרונות אלפי חולים סופניים. עמותות הסיוע, דוגמת "אקזיט" ו"דיגניטאס", מקיימות הליך במהלכו נפגשים המבקשים למות עם שורה של רופאים, ולאחר הליך בירוקרטי (ותשלום כספים נכבדים בהחלט) מקבל החולה הסופני כדור נגד בחילה- ולאחריו גם מיץ אשר מכיל סם קטלני.
דרך המתה זו עלתה לכותרות לאחרונה בעקבות המקרה של שדרן הרדיו הישראלי עדי טלמור, אשר בחר לגאול את ייסוריו מהמחלה הסופנית ממנה סבל באמצעות ארגון "דיגניטאס" שבבירת שוויץ.
מה צפוי בשנים הקרובות?
כאמור, המתת החסד נמצאת בכותרות כל העת- ועל אחת כמה וכמה לאחר מקרה עדי טלמור. מרבית המומחים סבורים כי המצב בישראל אינו צפוי להשתנות בשנים הקרובות, וכי המתות החסד האקטיביות ימשיכו להיות אסורות. תורמים לכך גם הצביון וההלכה היהודית, השוללים בכל תוקף מוות של אדם מרצונו שלו.
ומה באשר למדינות "תיירות המוות"? משאל אשר נערך בשוויץ הראה כי מרבית אזרחי המדינה תומכים בשיטת המתות החסד כפי שהיא נהוגה היום, כך שסביר להניח שהמקרה של טלמור אינו האחרון עליו נשמע.
