מחלת NPH ומחלת האלצהיימר
הידרקון הראש (normal pressure hydrocephalus/NPH) או בשמו הנוסף מיימת מים ("ראש מים"), היא מחלה הנגרמת מהצטברות עודפת של נוזלים בחדרי המוח. המחלה מתאפיינת בשלושה תסמינים עיקריים הכוללים: דמנציה, הפרעות בשליטה על מערכת השתן והליכה ויציבה לא תקינה.
בכ-50% מן החולים, הסיבה המובילה ל-NPH אינה ידועה, בחלק מן המקרים הבעיה מתפתחת לאחר טראומה גולגולתית, דימום מוחיים דלקת קרום המוח וגידולים במוח.
באופן נורמאלי, סביב המוח וחוט השדרה נמצאות מספר שכבות המגנות על רקמות העצבים. בין שתיים מהשכבות הללו נמצא נוזל הנקרא "נוזל מוחי-שידרתי", אותו נוזל עובר גם בחללים הנמצאים בין חלקי המוח השונים. תפקידו של נוזל זה הוא להגן על שכבות העצבים ולדאוג להעברה של חומרים מסוימים.
קיימת סירקולציה קבועה של הנוזל סביב המוח וחוט השדרה ונפחו התקין של הנוזל הוא בערך כ- 150 סנטימטר מעוקב. הנוזל מיוצר באופן תמידי על ידי תאים הממוקמים בחדרי המוח ומנוקז לתוך מערכת הדם הכללית באמצעות ורידים הנמצאים בסמוך לגולגולת.
במצב בו קיים ייצור יתר של הנוזל או כאשר הניקוז שלו למערכת הורידית אינו תקין, יתכן מצב של הידרוצפלוס. המצב הינו מסוכן מכיוון שעלולה להיות עלייה בלחץ התוך גולגולתי אשר יכולה להוביל לנזק מוחי ואף למצב של אירוע מוחי.
אבחון מחלת NPH
אחת מדרכי האבחון של מצב זה, היא על ידי ביצוע דיקור מותני אשר בו שואבים כמות קטנה של הנוזל הממוקם סביב חוט השדרה. במצבים של הידרוצפלוס, הלחץ בו יצא הנוזל יהיה גבוה יותר בשל כמות הנוזלים המרובה.
כאשר מטופל סובל מ- NPH, שאיבת הנוזל בעת דיקור מותני אינה מלווה בלחץ מוגבר בעת יציאת הנוזל. הסיבה לכך היא כי במצב זה אמנם קיימת עלייה בכמות הנוזל הנמצא בחדרי המוח, אך הלחץ בנוזל הנמצא בין השכבות המקיפות את המוח וחוט השדרה אינו עולה במקביל.
העלייה בכמות הנוזל הנמצא בחדרי המוח תוביל ללחץ מוגבר על אזורים מסוימים במוח הנמצאים בסמוך לחללים כגון מרכזי התנהגות, אי שליטה על סוגרים ומרכזים הקרובים למוחון וגזע המוח אשר אחראים על הליכה ויציבה .
תסמינים של NPH לעומת אלצהיימר
בניגוד לסימפטומים אופייניים למחלת אלצהיימר, אשר קשורים בעיקר להפרעות בזיכרון כגון בלבול, קושי במציאת מילים ואובדן זיכרון לטווח קצר. אצל אנשים הסובלים מ-NPH, הסימנים הראשוניים קשורים יותר להפרעות ביציבה ובשיווי המשקל, נראה כי לאנשים אלו יש ממש קושי ביכולת הפעולה האוטומטית של ההליכה. מצב זה כמעט ואינו מתרחש במחלת אלצהיימר ולרוב קושי בהליכה אינו קיים עד לשלבים המאוחרים יותר של המחלה.
ההשפעה על מערכת השתן ב-NPH גורמת לעלייה בדחיפות למתן שתן וכן בריחת שתן. תסמינים אלו עלולים להתפתח גם במחלת האלצהיימר, אך שוב בעיקר בשלבים מאוחרים יותר ולרוב לא במקביל לאובדן הזיכרון הראשוני.
סוג הדמנציה המאפיינת חולי NPH כוללת איבוד זיכרון משמעותי מתחילת התהליך, וחשיבה איטית מאד, כאשר קיימים סימנים כגון אובדן יכולת הדיבור או הזיהוי יש צורך לשלול מחלות כגון אלצהיימר ודמנציה וסקולרית. זאת לאור העובדה כי המחלה לרוב מתרחשת בגיל המבוגר ולעיתים תהליכי אלצהיימר עלולים להתרחש במקביל.
כאשר מבצעים בדיקות הדמיה (כגון CT או MRI) באדם הסובל מ-NPH ניתן לראות הגדלה משמעותית של חדרי המוח. אמנם גם במצב של אלצהיימר קיימת הגדלה כלשהי של חדרי המוח, אך היא תמיד מלווה בירידה משמעותית ברקמת המוח (אטרופיה מוחית), אשר לניתן לראות בהידרוצפלוס.
טיפול
אופן הטיפול הוא שונה לחלוטין, הטיפול ב-NPH הוא על ידי שאיבה של הנוזל העודף הנמצא בחללי המוח, מצב זה יפחית בצורה דרסטית את התסמינים. טיפול במחלת האלצהיימר במרבית המקרים הינו תומך בלבד, למרות שקיימות מספר תרופות המסוגלות להאט מעט את התפתחות הסימפטומים.
