ההתמודדות עם הזהות העצמית במעבר לבית אבות
המעבר לבית אבות צפוי להשפיע על האדם המבוגר וגם על בני משפחתו בדרכים שונות. מבחינה נפשית מדובר בצעד מורכב, בו כל מה שהקשיש למד להכיר במשך עשרות רבות של שנים משתנה לו כהרף עין. אצל קשישים רבים המעבר הזה מאופיין בשינויים ולעיתים גם בפגיעה בזהות העצמית, מה שמצריך התייחסות או אפילו קבלת סיוע מקצועי.
יחיד מול קולקטיב
לקשישים יש משפחות ולרוב גם בני או בנות זוג. הם התרגלו לחיות איתם בדינמיקה מסוימת, המשתנה כשהקשיש מתחיל לחיות בבית האבות, ובעיקר אם הואע עובר לשם בגפו וללא בן או בת זוג. פתאום עליו לראות את עצמו כחלק מקבוצה של עשרות אנשים, כשלפעמים יש פגיעה מסוימת בפרטיות שהוא התרגל לה – חשבו לדוגמא על בתי אבות רבים שבהם מספר קשישים מתגוררים יחדיו בחדר אחד. הקשיש עלול לסבול מקשיי הסתגלות שיובילו לבדידות, לרצון שלו להסתגר לתוך עצמו ולדיכאון או חרדה.
קשיש המתגורר בית אבות חווה פעמים רבות תחושה של פגיעה בפרטיות שלו, עם פחות "ספייס" ממה שהוא למד להכיר. יש קשישים שיתרגלו לזה מהר יחסית ולעומתם כאלה שצפויים לסבול מהקושי בהסתגלות במשך חודשים אחרים.
סדר יום חדש
עם המעבר לבית האבות צריך הקשיש להתמודד עם מערכת חוקים וכללים שונה ביחס למה שהוא הכיר. קשישים רבים נוטים לאמץ לעצמם סדר יום מסוים כשהם מתגוררים בגפם, כאשר עם המעבר לבית האבות סדר היום משתנה. ההשכמה, הארוחות, הפעילוית החברתיות או אפילו קבלת השירותים מאנשי המקצוע למיניהם שונים משמעותית ממה שהקשיש למד להכיר.
גם מהבחינה הזו עלול להיווצר קושי אצל האדם המבוגר להתמודד עם השינויים הדרסטיים האלה בחייו. יש קשישים שבשלב הזה ינסו "לפרוק עול" ולהתנתק מהמסגרות, מה שעלול להביא לפגיעה נוספת במרקם החיים שלהם בבית האבות, לתחושות שליליות של הקשישים האחרים או הצוות המקצועי כלפיהם וכן הלאה.
סוגיית ההתמודדות עם המוות
מעבר לבית אבות הוא צעד משמעותי שהאדם המבוגר עושה בחייו, צעד שנתפס פעמים רבות כמוביל אותו לקראת הישורת האחרונה של חייו. ברור שגם מהבחינה הזו עלול הקשיש לסבול מקשיים או מפגיעה בזהות העצמית שלו. יש קשישים שמפתחים כתוצאה מכך דיכאון או מגלים חוסר מוטיבציה לחיות ולתפקד בבית אבות, מה שכמובן מחמיר את הבעיה. הצוות המקצועי של בית האבות צריך להיות מודע למצבים כאלה ולפעול בהתאם.
יש לציין מהבחינה הזו שמחקרים שנערכו הצביעו על כך שביחס למוסדות גריאטריים אחרים, בבתי אבות דווקא כן נוטים הקשישים לקבל את הזקנה או אפילו לדבר באופן פתוח על המוות. זאת להבדיל ממוסדות לדיור מוגן למשל בהם רואים לא פעם הכחשה של ההזדקנות מצידם של הדיירים.
אז מה עושים?
שינויים ופגיעה בזהות העצמית של הקשיש המתגורר בבית אבות עלולים לאפיין כל אדם מבוגר. מה שחשוב לזכור הוא שהם מצריכים התייחסות מצד הקשיש או בני המשפחה שלו. מסגרות גראיטריות רבים מציעות סיוע נקודתי לקשישים הזקוקים לו, למשל טיפול פסיכולוגי או ייעוץ סוציאלי, וזו ממש לא צריכה להיות בושה לקבל אותם. היתרונות הניתנים בדרך זו עשויים להיות משמעותיים מאד, ולשנות את חייו של הקשיש מן הקצה אל הקצה.
באשר לבני המשפחה, הם צריכים להיות עם האצבע על הדופק בכל הנוגע למצב הנפשי ולתחושות האישיות של האדם שהם אוהבים. במהלך השיחות איתו או הביקורים בבית האבות חשוב שהם יתבוננו בתמונה המלאה, ישוחחו עם הקשיש וגם עם קשישים אחרים או הצוות המקצועי במקום: ייתכן שחלק מהם ישים לב לאלמנטים בהתנהגות הקשיש שמצריכים התייחסות מסוימת.
