אוסטאופורוזיס

אוסטאופורוזיס, מחלת שבירות העצם, היא מחלה השכיחה בנשים בגיל המעבר, אך עשויה לפרוץ גם בגברים בני גיל הזהב בגיל מאוחר יותר ובשכיחות נמוכה הרבה יותר – כל אישה שלישית מעל גיל 50 וכל גבר שביעי מעל גיל 60 צפויים לפתח אוסטאופורוזיס.

סימני המחלה הם אובדן גובה, שינויים ביציבה (עקמומיות) והתבלטות הבטן, כמו גם עור שקוף, כאבי גב המחמירים עם התקדמות המחלה, התפוררות השיניים ונטיה להתפתחות שברים  (לדוגמא: שבר צוואר הירך) והחלמה איטית של שברים אלו.

אוסטאופורוזיס – גורמי המחלה

שלד גופינו בנוי משני סוגי עצמות; עצם דחוסה, המהווה את רוב מסת העצמות בגופנו, ועצם ספוגית, ששכיחותה בגוף אמנם מעטה יותר אך היא זו שנפגעת בתהליך דלדול העצם הנגרם במחלת האוסטאופורוזיס. המחלה נגרמת כאשר מופר האיזון שבין תהליך הרס העצם לתהליך בנייתה, עקב השינויים ההורמונליים המלווים את גיל המעבר ביניהם הפסקת פעילות השחלות והפסקת ייצור האסטרוגנים והפרשתם (להרחבה בנושא: בעיות הורמונליות בגיל הזהב).

שינויים אלו גורמים להאצת תהליך שחלוף העצם במקביל לגברת הרס העצם, ושילוב בין השניים מביא לירידה במסת העצם. מכיוון שהעצם הספוגית מרכיבה את גופי החוליות, עצמות שורש כף היד וצוואר הירך, אוסטאופורוזיס עשויה להביא לקיצור הקומה והרגל, הופעת גבנון וכאבי גב תחתון, צליעה ולפעמים אף לנכות לצמיתות.

הסיבה להבדלים בין נשים לגברים בשכיחות דלדול העצם

כאמור, תהליך שחלוף העצם מתרחש במהלך כל חיינו, אך המסה הסופית של העצם בנשים הינה נמוכה יותר מבגברים. דבר זה נובע מכמה הבדלים תלויי מין, ביניהם שוני גנטי, הבדלים ברמת הסידן הנצרכת במזון, אך גם שוני הורמונלי; הורמון המין הזכרי, טסטוסטרון, הינו בעל תפקיד חשוב בבניית מסת העצם ובשימורה ברמות גבוהות יחסית במשך כל חיי הגבר. לכן, אחוז הנשים הלוקות במחלה גבוה לאין ערוך מאחוז הגברים; על כל עשר נשים הסובלות מאוסטאופורוזיס סובל רק גבר אחד.

שכיחות מחלת האוסטופורוזיס בנשים

אין הדבר אומר כי כל אישה בהכרח תחלה באוסטאופורזיס. הנשים המצויות בקבוצת הסיכון הן נשים לבנות, רזות, בעלות נטיה גנטית לחלות במחלה ו/או מאזן הורמונלי לא תקין שדיאטת המזון שלהן דלה בסידן ועשירה בקפאין, ובעלות הרגלי שתיה ועישון וחוסר פעילות גופנית. כמו כן נשים שחוו, מסיבות טבעיות או תרופתיות, מבלות מוקדמת, אף הן מצויות בסיכון, ללא טיפול הורמונלי מונע.

אוסטאופורוזיס – טיפול תרופתי

• תוספי סידן:

בגיל ההתבגרות חשוב מאוד להקפיד על בניית תפריט תפריט עשיר בסידן. הקפדה על תוספי סידן מסייעת לנו להגיע למצב של שיא מסת עצם מירבית. לעומת זאת, אי הקפדה על תוספי סידן יכול להוביל למצב חמור עד אובדן העצם. מנת הסידן המומלצת ליום בגיל ההתבגרות הינה 1300 מ"ג, לאנשים בגיל המעבר  מנת הסידן המומלצת ליום הינה 1500 מ"ג.

בגיל מבוגר תפריט דל בסידן עלול להחמיר אובדן עצם. צריכת הסידן המומלצת: 1300 מ"ג ליום בגיל ההתבגרות; 1500 מ"ג ליום בתקופת גיל המעבר.

•  אסטרוגן:

בעבר, נשים אשר סבלו מאוסטאופורוזיס בגיל המעבר, טופלו באמצעות טיפול חלופי באסטרוגן, אשר נודע כטיפול הורמונאלי מקובל המונע אובדן עצם. עם השנים טיפול זה התברר כמסוכן לנשים וכבעל סיכון גבוה לסרטן השד, לכן פנו המומחים לשיטות טיפול אחרות, יעילות עוד יותר.

• ביפוספונטים:

קבוצת תרופות הפועלות ישירות ומדכאות את התאים הורסי העצם. באמצעות תרופות אלה ניתן להפחית את כמות המקרים של שברים בצוואר הירך ובחוליות ב- 45-50 אחוזים. מכייון שתרופות אלה אינן נספגות במערכת העיכול, הן נלקחות בנפרד ממזון.

•  פורטאו:

פורטאו הינה תרופה חדשה הגורמת לאפקט אנאבולי, אשר בונה עצם וגורמת להגברת חוזק העצם.
כפי שמדווח על ידי חברת אלי-לילי המשווקת את התרופה, פורטאו מפחית  את כמות השברים הקשים ובינונים בעמוד השדרה ב- 90%  , מפחית את כלל השברים החדשים בעמוד השדרה ב-  65%  , מפחית את כלל השברים שאינם בעמוד השדרה ב 53%  וכן מעלה את צפיפות העצם בשיעור של עד 13%. פורטאו הוכח כיעיל גם בטיפול באוסטאופורוזיס בגברים.

•  קלציטונין:

קלציטונין הינו הורמון המופק מהאדם או מדג סלמון ותפקידו מניעת ספיגה של העצם – שמירה על רמת הסידן בגוף. קלמטונין מופרש מבלוטת התריס וטיפול באמצעותו עשוי לסייע במקרים של היווצרות שברים, מכיוון שיש לו השפעה נוגדת כאב. קלציטונין ניתן לחולים באמצעות תרסיס לאף או באמצעות זריקה מתחת לעור. יעילות הטיפול בקלציטונין פוחתת בעת שימוש קבוע ותדיר. בין תופעות הלוואי הנגרמות כתוצאה משימוש בקלציטונין: שילשול ובחילות.

•   רלוקסיפן:

תכשירים אלה הינם בעלי פעילות מעורבת אסטרוגנית ונוגדת אסטרוגן. טיפול זה נמצא יעיל בהפחתת הירעות השברים בחוליות בכ- 30% ובאתרים נוספים בכ-10%. יתרון טיפול זה על פני אסטרוגן בכך שאינו מגביר את הסיכון ללקות בסרטן השד או הרחם. בדומה לאסטרוגן אין ליטול תרופה זו אם יש היסטוריה של קרישיות יתר (תרומבוזיס).

מניעת הופעת אוסטאופורזיס

שלב ראשון למניעת אוסטאופורוזיס הוא הקפדה על אורח חיים הכולל דיאטה מתאימה, פעילות גופנית סדירה והימנעות מעישון, שתיית אלכוהול וקפאין מוגברים – המלצה נכונה לבריאות טובה בגיל הזהב.

בהגיעך לגיל המעבר, עליך לבקש מהרופא המטפל שלך להפנותך לבדיקה העוזרת לזהות את המחלה. לא ניתן לאתר מחלה זו באמצעות רנטגן ישיר אלא בשלביה המאוחרים ולכן האמצעי המקובל כיום הוא בדיקת דנסיטומטריה המתבצעת בירך או בחוליות, באמצעות מכשיר המשגר קרני רנטגן לעבר העצמות הנבדקות ובודק את מידת צפיפות העצם בעצמות אלו.

חשוב להדגיש כי אין המדובר בבדיקה חד פעמית, ויש לבצעה בתדירות הנקבעת ע"י הרופא, מגיל המעבר והלאה.
במידה וזוהתה הידלדלות מסיבית במסת העצם, נשים רבות מופנות לטיפולים התרופתיים הנ"ל. עם זאת, אין תרופת פלא למחלה זו, ועל מנת להגן על עצמך עליך להימנע מנפילות העלולות לשברים, וכמו כן לבצע שינוי משמעותי באורח חייך.

מאמר זה אינו מהווה יעוץ רפואי או תחליף ליעוץ רפואי ונועד לידע כללי בלבד.